מאמרים וסיפורי מקרה
גרסאה ארוכה למטפלים- מסנסיי אוטה האגדי אל פרויד וממשיכי דרכו
שילוב בין מגע ושיחה בעבודות גוף נפש שונות לאורך ההיסטוריה של התפתחות רפואת הנפש במסורות עתיקות יומין ובזמנים מודרניים כאחד
תודה גדולה לאסף רולף בן שחר**
על שיתוף הפעולה באופן אישי ועל ספרו המקצועי והמרתק.
אנטומיה של טיפול/ פסיכותרפיה גופנית" שראה אור בימים אלו ( 2013) ואפשר לי לעשות את ההקבלה אל תאוריות מודרניות שונות של פסיכואנליזה ופסיכותרפיה הגופנית בפרט
הקדמה
הנחייתי הפנימית, בדרכי האישית והמקצועית, הינה שהנפש היא שורש בלתי נפרד ולעיתים מוביל ומרכזי בתהליכים ופתולוגיות שונות, פיזיולוגיות ורגשיות כאחד אני רואה כחלק בלתי נפרד מבחירתי המקצועית חשיבות רבה לתת מתנה נפלאה זו .למטופלי ולכל המעונין בכך
מתוך נסיוני המקצועי בקליניקה משנת 2003 ומדרכי הפרטית כאדם, ששילבה ומשלבת כלי עבודת גוף נפש שונים ממזרח ומערב, משנת 1993, אני חווה כי השילוב היא נוסחאה מנצחת. דרך חיבור והקבלה בין אומנויות ריפוי במגע יפניות מסורתיות: אנמה-שיאצו ,אמפוקו וקריאת גוף אמוציונלית מודרנית, מוכיחה עצמה כאפקטיבית ומקדמת תהליכי ריפוי ושינוי.
במאמר הנוכחי בחרתי לערוך מעיין מסע בזמן, דרך רפואות מזרח ומערב, הלוקחות את השיחה ועבודת המגע הגופנית כשילוב ממקסם. אלו מתמקדות ברובד הנפשי מאחורי הסימפטומים, המקבלים ביטוי באופן שונה מאדם לאדם.
מחקרים מתקדמים בתחום מדעי המוח בעשרים השנה האחרונות יחד עם התנסות קלינית בטכניקות ריפוי שונות מתוך מסורות עתיקות, סללו שביל לפריצת דרך בפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הקלאסית . דרך שהובילה בין השאר לפיתוחה של הפסיכותרפיה הגופנית על גווניה השונים, עליה מרחיב רולף בן שחר בספרו.
אתמקד באהבתי הגדולה – אומנות ריפוי יפנית האמפוקו. מרכזה של העבודה הידנית והפילוסופיות שמאחוריה היא ההארה. הבטן התחתונה, שנקראת גם הבטן הרכה ובכתבים עתיקים מוגדר האזור כ"המקור". זהו לב ליבה של תפיסת חיים יפנית שלמה- תרבותית, חברתית ורפואית כאחד. האמפוקו נולדה מתוך האנמה הסינית המסורתית, שקיבלה מתכונת נפרדת לפני כ500 שנה לערך ביפן. מתוך הבנה שלאנמת הבטן יש משמעות מיוחדת, השכילו מאסטרים כגון סנסיי אוטה האגדי, להתמקד בטיפול באזור הבטן, ולהפכה לאומנות ריפוי העומדת בפני עצמה.
הדרך פנימה
מודעות הינה מחצית הדרך אל ריפוי, מבוגרים וילדים כאחד. לכלי המתאים ולתיזמון המדויק לכל שלב משמעות אדירה. בניית מודעות מורכבת ממספר רבדים בנפשנו ובגופנו כאחד. התהליך מחדד את כלי תשומת הלב ב"מעבדה"( במפגשים) בתחילת הדרך. כש"שריר" המודעות הופך לאוטומט יום יומי, נשמע שיתופים כגון: "היום זה היה לי ממש ברור - כשאמא מתקשרת ושואלת אותי סתם מה שלומי הבטן מתכווצת לי ואני מייד מתעצבנת בכלל בלי קשר לשאלה.." ," עכשיו שנפרדנו, אני קמה עם תחושה חמימה ואפילו מפזזת פזמונים בבוקר. הצבע שאני מרגישה הוא כחול ..", " ועוד.
כלי אבחון, מיפוי והתבוננות מדגישים את החיבור הטבעי בין הגוף, הנפש והטבע, מתוקף היותנו חלק בלתי נפרד ממנו. אני מוצאת שלמטופלים, מבוגרים וילדים כאחד, קל להתחבר לדימויים מהטבע. לרוב, סוגם של מערכות היחסים האפשריות בין האלמנטים מוכר . לדוגמה: הידיעה שעודף מים באדמה יצור בוץ ומקשה על התקדמות, מים יעזרו מול שריפות ועודף אש וכדו' .
חיבור לסיפור האישי דרך דימויי המערך והמיפוי הגופני, מחדד את הבנת התהליך והכלים איתם אנו עובדים. אפשרויות שונות לבחירה עומדות בפני המטופל כשהוא מסכים בכנות להתבונן על מה אומר לו גופו. לדעתי,עבורנו המטפלים זוהי דרך נפלאה למקסם בצורה מוחשית ומשתפת באופן פעיל את המטופל בתפקידנו כ"מראה" ו"מקל הליכה", בעל איכותיות משתנות וגמישות בכל בחירה ושביל אותו יקח המטופל באותו השלב ובכלל.
ישנם הספקנים למיניהם שמערכת ההגנה הרציונלית שולטת בהם, כל אחד מסיבותיו הוא: "אישתי שלחה אותי", "אוקי אבל מה אני אמורה לעשות עם זה..", "אין לי בעיות ותלונות- רק כל הגוף כואב לי, אולי זה סתם.." , " אני מוכנה לנסות הכל אפילו שאני ממש לא מאמינה בזה.." ועוד..
גם אצלם, הבחירה הקרמאתית להגיע לקליניקה המשלימה נעשתה, גם אם לא במודע.
כאן מצאתי אפקטיביות בחיבור דרך הוורבליקה. לעיתים, שיתוף קצר מתוך תאוריות פסיכותרפיה וכתבים שונים תורם לצעד הראשון של פתיחת הצוהר .כך מתחילה תנועה לשינוי באמונות התוקעות (שנוצרות ומתקבעות, בין השאר, על רקע חוויות חיים, חינוך ומסורת ). שלב השיחה, מיקומו ומינונו בתוך המפגש משתנה בהתאם לצורך של המטופל המשתנה גם כן.
מפרויד ודאגלס קראץ' אל סנסיי אוטה האגדי - מסע הסטורי וארגזי כלים
חיבור או הפרדה בין הגוף והנפש? דיון מתוח זה מתקיים לאורך ההסטוריה במערב כבר שנים ועובר שינויים במהלך הדרך. בארצות המזרח זוהי נקודת
מוצא מחשבתית המנחה את התרבות, הרפואה והחיים בכלל
. חלקיק הסטורי מתוך אבני הדרך המערביים
הפילוסוף רנה דקארט ( המאה ה17) נחשב לאבי הפילוסופיה המודרנית. הוא מצא את הגוף כמכונה גשמית לו תחום הדיון הרלוונטי הוא המדעים, והנפש נחלת הכנסייה והרוח.
הנוירולוג והמהפנט היפוליט ברנהיים השתמש במונח "פסיכותרפיה", כפי הנראה לראשונה, בשנת 1887 . להגדרתו מדובר במצב בו:"התופעה המסקרנת של מחשבה או רעיון מתרגמים לפעולה גופנית- תנועה, רגש, תחושה" (**ע"מ 52)
פרנץ אנטון מסמר (1815-1734), השנוי במחלוקת בגלל דרכי העבודה הלא קונוונציונליות בהם בחר, התעקש שסימפטומים רגשיים וגופניים שזורים זה בזה. טענה זו היתה בסיס למחקרו של פרויד כמעט 100 שנה מאוחר יותר. לדבריו, קיימת תופעה הנקראת המרה: "תוכן רגשי המתבטא בסימפטום גופני." ( **ע"מ 54)
זיגמונד פרויד , בשלב הראשוני של דרכו בפריז, בחר להפוך את השימוש הפסיכותרפויתי במגע ללגיטימי ומאורגן כמדע. הוא גיבה אותו בתאוריה, מחקרים, עשייה קלינית ואישיות כריזמטית. לדבריו:"האני מתפתח בעיקר מתחושות גוף ובמיוחד מתחושות המגיעות משטח פני הגוף, ולכן ניתן להחשיב את האני כהשלכה מנטלית של פני שטח הגוף"
( **ע"מ 35
כעבור זמן מה, התפתחה אמביוולנטיות סביב השילוב בין היפנוזה ומגע. בחוויותו, מטפלים שונים (כגון ברנהיים ושארקו ) פרצו גבולות ביחסי מטפל- מטופל. הוא מצא את התנהגותם אלימה וחסרת גבולות כשהמטפל הכריזמטי מוביל במגע לא מוצנע את המטופלים בתוך התהליך הקליני. בנוסף, ב1869 , בעקבות מקרה אישי בקליניקה הפרטית שלו החליט לנטוש את ההיפנוזה. את טכניקת הלחיצות שבוססה על פרוטוקול היפנוטי בחר לשמר. מטרתה היתה יצירת קתרזיס, כלומר: פריקה ריגשית בעזרת בכי, רעד וכדו' . הוא מצא כי לשלב זה משמעות חשובה בשיחרור אנרגיה גופנית כלואה ומקדמת את החלמתו של המטופל. כעבור זמן מה בחר בכלים עדינים יותר שיובילו לאותם קתרזיסים חשובים בתהליך ההחלמה. ( **ע"מ 38)
פרויד שאף לבסס את הפסיכואנליזה כמדע ולהתאים את מדעי הנפש למדעים המדויקים. לשם כך עבר לגישה סטרילית שניסתה לנטרל את המטפל מתקשורת והשפעה. שינוי זה אכן עזר באותה תקופה לבסס את הפסיכואנליזה כמדע. בהתחשב בתקופה וברקע האישי שלו, הדרך הקלינית שבחר היתה האפשרות הטובה ביותר עבורו כדי למסד את הפסיכואנליזה.
חמישים שנה מאוחר יותר ובעיקר בשני העשורים האחרונים, התפתחה הפסיכותרפיה ההתיחסותית בדרך שלא התאפשרה בתקופתו של פרויד. תאוריית ה"סטריליות" הופרכה והמגע חזר ליהיות לגיטימי בקליניקה הנפשית.
ב1931 האנליטיקאי גיאורג גרודק שילב עיסוי רקמות עמוק כדי לסייע לביטוי רגשי- גופני של מטופליו. וילהם רייך, ממשיכי דרכו של פרויד הושפע רבות מגרודק .רייך מצא את הקשר בין סוגי נשימה שונים כתורמים לזרימת תנועה המקדמת ויציאה מקיבועים של מבני גוף ונפש. .
שנצור פרנצי ( 1873-1933 ) זיהה ב1925 את הקשר בין הרפיית שרירים גופנית לאסוציאיות חופשיות כחלק מטיפול פסיכואנליטי. הדגש על עבודה המשלבת אינטלקט וגוף זוהתה כדרך לעבוד מול מנגנוני הגנה אינטלקטואלים כשבמצב לא מאוזן עלולים להפריע לחווית הרגש עצמו, החשוב לתהליך הריפוי. דרך עבודתו של פרנצי כונתה "שפת הרוך " ויצרה עבורו את הכינוי:"האם הראשונה של הפסיכואנליזה".( **ע"מ 57)
אלו ואחרים שייכים לפיתוח זרם הפסיכותרפיה הגופנית בהמשך
.
בשנות ה60 של המאה ה20 התפתחה הפסיכולוגיה ההומניסטית מתוך המגמה לטיפוח הפוטנציאל האדיר בתוכנו ובמסוגלות אנושית ללא תיוג המטופל (זאת להבדיל מהתמקדות בתחלואים ובניוון שבאדם, כדרכה של הנטייה הפסיכואנליטית). היא כונתה "הכוח השלישי בפסיכולוגיה".
מכאן התפתחו גם שיטות עבודה קבוצתיות ואישיות להעצמה והתפתחות אישית.
אלו לא ראו עצמן כפסיכותרפויתיות, אך ערבו תהליכי גוף נפש עמוקים, שילוב של תהליכים קתרטיים. בינהן נמצאות : אינטגרציה ראשונית, ריברסינג, ועוד. ( **עמ"84-88 )
מחקרים רבים בתחום מדעי המוח, ביניהם מחקרי נוירונים שונים ( כגון נוירוני המראה עליהם מרחיב רולף בן שחר בספרו) ומחקרים טיפוליים שונים, תרמו והמליצו על החזרתה של עבודת גוף ישירה אל המנגנון הטיפולי, בעיקר בתחום הטראומה.
המחקרים מצאו כי טראומה לא מעובדת מתבטאת באופן ישיר בתהליכים גופניים
וכיצד עבודת גוף ישירה תורמת רבות לריפוי והחלמה ממצבי פוסט טראומה
.
טראומה מתרחשת בזמן חשיפה לאיום ( ממשי או מדומין) על אדם או לקרוביו.
תסמונת ה PTSD (post Traumatic stress disorder), תסמונת הדחק הפוסט טראומטי ממשיכה להשפיע על איכות חייו של אדם, בריאותו ,תפקודו החברתי והנפשי גם אחרי סיום האירוע, ברמות שונות מאדם לאדם. מערכת ההגנה של ניתוק או התמסרות, הנוצרת כתוצאה מהטראומה, הינה תגובה הישרדותית להצלת האדם מבחינה נפשית ו/או פיזית באופן מידי בזמן התרחשות האירוע עצמו. לטווח הארוך, יכולה מערכת הגנה זו, כשהופכת לתבנית חיים, ליצר פיצול וניתוק פנימי. פיצול בין הגוף והנפש.
חיבור מחדש דרך עיבוד החומרים הכואבים הינה חלק מתהליך ההחלמה. הנכחה גופנית בעזרת עבודת גוף ישירה בשילוב ורבליקה, התומכת בעיבוד חומרי האירוע ותבניות חיי היום יום שנוצרו בעקבותיו, מסייע רבות לתהליך ההחלמה.
אתן דוגמה מעבודתי עם נפגעות תקיפה מינית.
מקצב ההחלמה הינו עדין, מורכב ואינדוידואלי .כל צעד בדרך אל החיבור מחדש הפנימי והגופני משמעותי. צלקת הטראומה הבלתי נמנעת תשאר כאיבר נוסף מלווה לכל החיים, אך כתוצאה ובזמן התהליך, האפשרות להפחית ממישקלה כחיץ פנימי בהחלט קיימת.
פרספקטיבות חדשות נפתחות ומאפשרות שינוי בתבניות התנהגות למיניהן, המקבלות ביטוי בין השאר דרך בניית קשרים בין-אישיים וחברתים , מערכות יחסים מקצועיות וכיוצ"ב. במקביל, סימפטומים פיזיולוגים מתמעטים עד כדי נעלמים כליל, בינהן פגשתי: חרדות קיומיות, קשיי נשימה כרוניים, בעיות עור שונות, שחלות פוליציסטיות, אי סדירות ווסתית, הזעות כרוניות בכפות הידיים, בעיות שינה למינהן - עודף או חוסר,מעי רגיז ועוד.
צביה זליגמן בספרה הסוד ושברו מתארת מחקרים מערביים בנוגע לתגובות הגוף, סביב נושא הפגיעה המינית על סוגיה ,השלכות פיזיולוגיות ורגשיות כאחד. לדבריה, עפ"י הערכות, כרבע מהנשים בעולם עברו תקיפה מינית לפני גיל 18. עפ"מחקרים בארה"ב- שיעור הנפגעות נע בין 12% ל38% . זהו רקע לבעיות פסיכופיזיולוגיות ובריאותיות רבות בבגרות. השורדות, (כך כינתה זליגמן את נפגעות בסיפרה), דיווחו על שימוש יתר בשרותי הרפואה , בריאות לקויה ונטיית יתר לסומטיזציה**** בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא עברה התעללות בעברן- עד פי שתיים ולעיתים פי שלוש.
כאמור, ההתקדמות האדירה ניכרת בעיקר בעשרים השנה האחרונות.
גישות הפסיכותרפיה הגופנית השונות שהתפתחו תקופה זו, מערבות שיחה, מגע, נשימה , תנועה, העצמת מודעות ומודעות חושית ועוד. חלקן התפתחו מתוך עבודות גוף רוחניות, פילוסופיות מזרחיות ,דאואיסטיות ושמאניות שונות.
פטר לוין, דר למדעים ופסיכולוג בהכשרתו ,חוקר למעלה מ30 שנה את נושא הטראומה והמתח. לוין חקר את הפיזיולוגיה של בע"ח, כדי להבין את המנגנונים והתנהלות במצבי טראומה , לפשט את מרכיבי הסימפטומים ובחינת דרך וכלים לריפוי.על כך כתב בספרו המצוין:"להעיר את הנמר" (1999) שיטתו נקראת החויה הסומטית.
קרולין מיס, אינטואטיבית רפואית נודעת ומעניינת בקנה מידה בין לאומי , חקרה למעלה מ15 שנה את רפואת האנרגיה כתבה ופירטה בספרה "אנטומיה של הנפש" פירטה כיצד "ביוגרפיה הופכת לביולוגיה",
.
ציטוט שאהבתי ולו בגלל הקשר הישיר שהרגשתי בקריאתו לתפיסת חמשת האלמנטים הסינית היא של דין ג'והאן ב1998 : " הלב ההולם, כפות הידיים שטופות הזיעה, הבטן המכווצת והשרירים המתוחים הם הם הרגשות"
( **ע"מ 44)
מיפוי הגוף והתבוננות- דאגלס קראץ' וניר לוי
קריאת הגוף זו, נולדה משיתוף פעולה בין ניר לוי לד"ר דאלס קראץ, רופא מערבי שעשה הסבה לרפואה אמוציונלית בקליפורניה. כאמור,קריאה זו מבוססת על ידע מתרבויות מזרח שונות , דגש על האלמנטים הגדולים של הטבע עפ"י הדאואיזם הטיבטי, התבוננות בבע"ח והתנהגותם במצבים שונים בטבע דרך התפיסה האבולוציונית של היותנו חלק מהטבע.
כמו כן, קיימת התייחסות לדרך ראיית הגוף עפ"י הרפואה הסינית המסורתית והרפלקסולוגיה.
מטרתה של קריאה זו לאפשר למטפל כלי איבחון נוסף לאיסוף התרשמויות על מצבו הפיזי והמנטלי של המטופל, חידוד יכולת ההקשבה וההתבוננות של המטפל לשם מיקסום אפשרויות העזרה למטופל.
חשוב להדגיש- זהו כלי אבחוני וזו מטרתו היחידה. את השימוש בו יש לעשות בצורה זהירה, ברגישות וללא שיפוטיות. יש להמנע מרכילות ומניפולציות שיכולות לנבוע מתוך ההבנה.
יש לזכור שהשימוש בכלי קריאת הגוף הוא תוצר של הדרך בה אנו מפרשים את מה שאנחנו רואים דרכינו ודרך החוויות שלנו ומכאן גם קיימת אפשרות לטעות בפרשנות.
כמטפלים תפקידנו לאפשר למטופל לעשות את הדרך. לפתוח חלון או דלת שדרכה יוכל לעשות את דרכו לכיוון החלמה ושינוי.
שורשים ממזרח אסייה
הרפואה הטיבטית החלה להתפתח לפני למעלה מ2000 שנה ומושפעת ממסורות שונות מארצות כגון: הודו, סין, יוון ופרס. תפיסת הדת והריפוי התבססה כפי הנראה על הטבע ועוצמת הסביבה ההררית והדרמטית בה היא שוכנת. גלגולי ההתפתחות התרבותית הובילו במאה ה7 אל הדת הבודהיסטית שהגיעה לטיבט מהודו, בזמן שלטונו של סונגטסן גאמפו. קשרים עם רופאים מהודו וסין ומארצות נוספות העשירו ברעיונות נוספים את השיטות המסורתיות שעברו מדור לדור בע"פ, היבטי החיים כולם הושפעו .
עפ"י הדאואיזם הטיבטי היסודות הגדולים של הטבע הם: אדמה, מים, אש ואויר.
התפיסה ההוליסטית ( מלשון המילה הולוס ביוונית = כוליות) יושבת בשורשיה. האדם כמכלול הינה נקודת המוצא ואין הפרדה בין אברי הגוף הפיזיולוגים
וביטויים רגשיים באדם.
הינו משפט שפגשתי בלימודיי,המדגים תפיסה מנחה. "Suffer and bless for it"
אין מדובר במזוכיזם חלילה. משמעותו של הפתגם היא האפשרות, להעלות מעל הסבל ולגדול ממנו. חלקה המלא של הכוס. חוכמה, חמלה והבנה תשחרר מהחולי ומהבורות במקביל. דוגמה לכך אפשר לראות בהיסטוריה של טיבט בפלישתה של סין הקומוניסטית לטיבט ב1959 ובבחירותיהם במסגרת המציאות החדשה. זו שיבשה קשות את דרך החיים המסורתית בטיבט ורופאים רבים נמלטו להודו. הרפואה הטיבטית זכתה בזכות זאת לתחייה מחוץ לגבולות טיבט וב1961 הקים הדלאי לאמה בית ספר חדש לרפואה- המכון הטיבטי לרפואה ואסטרולוגיה בדראמסלה שבצפון הודו, שם משכנה של הממשלה הגולה התמקם.
אבחון המחלה ומקורותיה
בריאות האדם תלויה בשמירה על איזון עדין בין תהליכים גופניים, נפשיים ושכליים ובין כוחות חיוניים הנקראים בשפתם של הטיבטים "מחוללים" וה"יסודות".- כל אלו מתקיימים בגופנו וסביבו.
לשם הבנת מחלה, בוחנים את המצב הפנימי של הגוף ואת הסביבה החיצונית, כגון
מזג אויר, תזונה, מערכות יחסים חברתיות, תרבות, ואורח חיים כללי של המטופל. שלביה הראשונים של התפרצות המחלה נבחנים לעומקם, כדי למצוא את שורשה ולטפל בה משם.
הנחת יסוד תרבותית היא ההבנה שהכל זמני ומשתנה ונטייתם של בני אדם להתקשרויות, רגשות בלתי מרוסנים ובלבול, פותח את השער למחלות. אלו נקראים " שלושת הרעלים". כמו כן, קיימים עפ"י כתבי הרפואה הטיבטית 84000 מצבי תודעה שליליים מהם נובע אותו מספר של מחלות. כדי להקל על לימודי הרפואה העמוקים, רוכזו אלו ל101 סוגים מרכזיים של הפרעה באיזון המחוללים. מקורן של ההפרעות מתחלק ל4 אפשרויות: מצבים מוקדמים של החיים ( לפני לידה, בלידה ובינקות ובגיל הרך), גורמים בחייו הנוכחים של המטופל, קארמה וגלגול קודם ובקטגוריה הרביעית מאמינים הטיבטים גם בהשפעתם של רוחות רפאים שלשם ריפוי מהם נדרש לאמה ( מורה רוחני בודהיסטי) שיבצע גירוש שדים.
אחת משיטות האבחון החשובות ברפואה הטיבטית היא אבחון דופק הבטן, זאת מעבר לבדיקת דופק מפרק כף היד, הדופק הרדיאלי (בדיקה שונה מהבדיקה הסינית מבחינת אבחון ועמדות), בדיקת שתן ולשון, ההתבוננות על יציבת הגוף, צורתו ואופן תנועתו.
לתפיסתם, כל מחלה יכולה להירפא באמצעות טיפול עצמי ושינויים בהרגלי חיים שונים בהתאם לעומקה של המחלה. לריפוי הרוחני משקל רב וההמלצה לאורח חיים אלטרואיסטי, מעשים טובים וחסד לאחר יכול למנוע מחלות ולרפא קיימות. בדרך זו הריפוי הוא כמכלול- גוף נפש ורוח, רמה הפיזית והעל- גשמית כאחד.
דרך הכשרתם של הרופאים מראה את הזיקה בין הבודהיזם לרפואה בצורה ברורה. הם מודרכים ע"י "שלושת העדיים": בודהה, דהארמה ( משנתו של בודהה) וסאנגהה ( הקהילה הבודהיסטית). עם כל זאת דואג להדגיש הדלאי לאמה ה14- יעילותה של הרפואה הטיבטית אינה מותנת באמונה דתית ויכולה לעמוד בזכות עצמה. המנהגים הבודהיסטים ותפיסת החיים הטיבטית רק משפרת את יעילותם.
ברפואות המזרח השונות, אנו מוצאים מכלול שלם של הסברים אמוציונלים לתפקידי איברי הגוף השונים וכיצד ביציאה מאיזון מתבטא הדבר מבחינה רגשית ופיזיולוגית כאחד.
תבניות אישיות נבנות מכאן וברורות לעין- הצופה דרך משקפי ההוליזם.
אייל פוליטי בספרו "רוח פנימית", מדגים זאת בצורה נפלאה לגבי הרפואה הסינית ותפיסת המרידאנים.
ארגז הכלים
כיצד נוצרת חסימה
הגוף קולט גירוי חיצוני שיוצר תחושה שיוצרת צורך שיוצר רגש שיוצר דחף. הגירוי יכול ליהיות גם משהו עתיק, מילדות והתגובה והדחף יבואו בגיל מבוגר. זהו תהליך אנרגטי בלתי נמנע שהגוף עובר כל פעם כשהוא קולט גירוי מסוים. הדחף שבסוף התהליך הוא הצורך לתת תשובה לאותו גירוי ראשוני. אותו דחף הוא בעל כוח אנרגטי ממשי.
אנו מתייחסים אל אותו הדחף ( כוח אנרגטי) בשני אופנים:
1. ביטוי לאותו הדחף (= תגובה)= המשך תהליך שחרור אנרגטי היוצר זרימה. הזרימה היא המשך התהליך, ביטוי לאדם, כפי שהוא מתייחס לגירויים מהחיים.
2.דיכוי של אותו דחף (= דיכוי התגובה)= הפסקת התהליך האנרגטי ( אמירת "לא" פנימי) שיוצר חסימה וכאב פיזי ונפשי. במקום לצאת מהגוף, התנועה חוזרת פנימה ונעצרת במקום חלש. חסימה, יוצרת מוות במקומות שבהם היא נוצרת. היא אינה עוצרת את התנועה, אלא גורמת לתנועת דעיכה. חזרה לאותו מקום של דיכוי, למשל לכבד מתוך כעסים ותסכולים ( לא מאוזנים, כלואים ו/או מתפרצים) תיצור בסופו של דבר מהחלשותו של האזור, מחלה.
חסימה מבחינה אנרגטית, הינה שוות ערך לחסימת עורק. נזק לרקמות הגוף נוצר, לכן כאשר חוסמים ולא מבטאים גורמים ל"מוות פנימי", למחלות. אנו מבינים מכאן שהמחלות בחלקן מגיעות מתוך דיכוי מערכת התגובה. דיכויים אלו הופכים לתבניות חיים, משהו שהאדם מזדהה איתו. בדרך זו, המחלה הופכת לחלק מאישיותו של האדם, היא אופשרה ונוצרה בגוף ובנפש כתוצאה מדיכויים אלו שיצר.
דרגות שונות של חסימות:
דרגה 1 : חסימות בשריר שלד- שריר תפוס, תהליך מבני המשפיע עד לעצם.
דרגה2 : חסימות אנרגטיות באברים הפנימיים- ברמת תפקודי איבר.
דרגה 3 : חסימות אמוציונליות, חסימות לב, חסימות עמוקות מאד- קשיים ריגשיים בדרגות שונות הנעות מחוסר יכולת תקשורתי, מצב נפשי ירוד, אל מאניה דיפרסיה ודיכאון קליני.
האדם לומד לאורך השנים להגן על החסימות שלו ולנטרל בדרך הזו את יכולתה של המערכת החיסונית שלו להתמודד עם מחלות. מצבי מתח, חוסר ועודף, מחלישים אותה ונוצר חוסר איזון בין חלקי הגוף השונים.
תשאול מטופלים ואלמנטים
בתשאול מטופל עיקר ההתקשרות נעשיית דרך יסוד האש. ( המתכת נותנת את חוש הריח, המים את היכולת להתאים עצמנו למטופל, העץ את יסוד הראיה לפנימיותו של האדם, האדמה את יכולת ההכלה, העיבוד התהליכי והיכולת ליהיות בהווה, מצעד לצעד)
חיבור האדם בזמן התשאול למקומות של הקושי הקיימים בו, תורמים ליצירת ה"אפס האקטיבי", מצב בו המטופל יוצר שלא במודע, צוהר ראשוני, אנרגטי וריגשי. יצירת קשר עם האדם, היא הרבה מעבר לתשאול הפתולוגיות. כשקשר עם מטופל מגיע מהצורך שלו להפתח, תיהיה קרבה ונעימות.
הדרך בה הדברים נאמרים הינה חלק חשוב מעבר למלל עצמו ( צליל ורגש). האיזון בין הזדהות או שיפוטיות יתר חשובה מאד. הסתכלות אוביקטיבית חיצונית מביאה להתבוננות ביסוד האנרגטי דרכו מתקשר המטופל ולא שופט את תכונותיו ובחירותיו.
לאחר תשאול מוצלח המטופל ירגיש שירד ממנו שק או לפחות מסוקרן לקראת האפשרות שזה יקרה, יחד עם התחושה כי קיים מקום לעבודה משותפת.
אסייג זאת ואציין כי ישנם תשאולים, שכחלק מהאסטרטגית המאקרו מול מטופל ,העטוף במערכות הגנה רבות ושכלתניות בעיקר, יש לטפטף במהלך הדרך את החלקים העמוקים יותר ולא בתשאול הראשוני, הריגשיים יותר ודווקא כן להצמד לסימפטומים הפיזיולוגים בהתחלה.
המינון בין מלל לטכניקות עבודה ידניות אינדווידואלי ומשתנה בתוך אסטרטגיית התהליך כמאקרו וברמת המפגש במיקרו. הפתיחות שלנו כמטפלים לבוא עם ההקשבה תכוון אותנו באיזה דרך ומתי להשתמש בכלים שבידינו. עפ"י אייל פוליטי, בזמן איבחון פחות נשתף את ההערות הקטנות של עצמנו, הוא מקביל זאת להרדמה כהכנה לניתוח. אני מאמינה שגם כאן יש מקום להתבונן מי האדם שעומד מולנו ומה יתרום לו באופן אישי בצורה המקסימלית באותו הרגע. במפגשי ההמשך, הבחירה ברמת השיתוף נעשיית בהתאם לסוג התקדמות והצורך שנחווה בדרך.
פרקטיקה
המקרא הראשוני מעלה אפשרויות ולא קביעות חד משמעיות. אנו המטפלים איננו קוסמים יודעי- על. דרך מפגש השיחה הפתוחה נעורר את מודעותו של המטופל לאפשרות אותה מעלה מיפוי הגוף האשוני . ההתבוננות ממשיכה ונצפת ממפגש למפגש ובמהלך כל מפגש. בהתבוננות משלבים ידע ואינטואציה. הקריאה מחולקת למספר חלקים המוצלבים ביניהם ומייצרים תמונה רחבה יותר.
מהכניסה הראשונית לחדר אל ובזמן התשאול הוורבלי נפתח את כל ערוצי התקשורת שלנו לחוות את: המבט, קריאת כפות הרגלים עפ"י החלוקה של האלמנטים, קריאת פנים, הריח ועוד. במקביל, האינטואציה מפעילה את התחושה שנוצרת אצל המטפל, מול מערך האלמנטים האישי, מעבר לידע. לעיתים יתעוררו מצוקות שלנו בזמן התשאול ויפריעו לנו להתבוננות נקייה. התעכבות עליהם ביננו לבין עצמנו, תתרום לנו ולמטופל כאחד.
שמירה על אוביקטיביות, זהירות מפני ביקורתיות, חמלת יתר ו/או הזדהות , חשובה להתבוננות נקייה. דרכו של אדם לתאר מצבים פיזיולוגים ואירועים שונים בחיים חשובה.
אלו מחדדים את הפרספקטיבה דרכה הוא מתבונן על העולם, ומאפשרים השוואה עתידית ברמת התקדמות התהליך. הסתרות דרך מלל ותנועה הינן מערכות הגנה. מכאן שקיימת משמעות רבה לשינויים באינטונציה, נשימה, ומנחי הגוף בזמן התישאול הוורבלי והטיפול עצמו.
כשמשה (שם בדוי) אמר תוך כדי שיחה במפגשים הראשונים "אני פתוח וקשוב לדברים חדשים ולסביבה", ידיו היו שלובות על הסרעפת במקביל ( נקודת חיבור אש מים עפ"י קריאת הגוף האמוציונלית) . בשלב הראשוני של התהליך, לא היה ברור באופן מוחלט האם מדובר בקונפליקט ופער של חוסר מודעות פנימית או אולי מניפולציה חיצונית כמערכת הגנה שכלתנית בנסיון הצגת העצמי בדרך מסוימת, מסיבות שטרם נחשפו באותו שלב.
התבוננות על חלוקת הגוף עפ"י המקרא הראשוני שיצר קראץ' הינה מורכבת וכאמור, אינה מוחלטת. הפאזל המורכב של האדם אינו מוחלט ובר שינוי. טעימה ראשונית מממצאיו של קראץ' ניתן למצוא במאמר: לטפל בבטן מהבטן.
ילדות
יכולת תקשורתית אישית, יכולה בדרך הזו להתחיל להתקבע כבר מהשעות הראשונות לקיומנו. הן מתחילות ממקום הישרדותי, בסיסי ,אינסטנטיבי ואינטואטיבי. אלו יכולות להפוך לטבע שני, חלק מתבניות חיינו.
ברחם, הקשר הראשוני לעולם נעשה דרך האם. ריגשית ופיזיולוגית מערכת ההזנה דרכה. גם חסימות יכולות להיווצר בדרך הזו, כחלק ממערכת ההזנה מהאם. מערכת ההשרדות של העובר מתחילה לעבוד כבר ברחם. עם היציאה אל אויר העולם, כבר בגיל של מספר שעות בודדות יכול הילד להתחיל לבנות חסימות, מתוך צורך הישרדותי בסיסי מול חוויות אותם יחווה כסכנה ויגרמו לו לתחושות שונות, כגון חרדה. בגילאים הללו אין הפרדה בין האני לבין הנפש וכל כולו של הילד נחווה דרך פרספקטיבה זו. הוא ימנע מחוויות ומצבים להכנס ולצאת ובעצם יחסום את המערכת התקשורתית בדרך הזו.
להלן מספר דוגמאות לחסימות ולזווית התבוננות ריגשית לחקירתן:
1. אם שלא מצליחה להניק – האם גופה לא רוצה להניק מתוך מנגנון הגנה פנימי שלה על עצמה?
2. קשיי פריון- האם היא לא מצליחה להכנס להריון כי הגוף לא מצליח מתוך מצוקות ופחדים פנימיים המקפיאים את התהליך?
3. מדוע התינוק מסרב באופן פתאומי לינוק?
התינוק התלוי באימו דרך חווית השד והיניקה. האם והשד הם כל עולמו והוא תלוי ופגיע בדרך מוחלטת בה ולא רק מחווית ההזנה והצורך הפיזיולוגי. האם היא מצליחה לשרוד אותו לגמרי ונותנת לו תחושת בטחון מלאה עד כדי תחושה שבתוך כל הפגיעות והחשיפה בשלבים הראשונים והרכים הוא עדיין כל יכול, שלם מוגן ויכול להתפתח? איזה כלים היא צריכה לקבל כדי לעזור לה אם זה לא קורה, כי אולי בגלל זה הילד פתאום מסרב לינוק?
תהליכים עם ילדים בקליניקה הינם כקסם של ממש. מקצב ודרך השינוי, האישי והמשפחתי המתאפשר כתוצאה מתהליך, עמוק ויחודי עבור הילד וההורה/המבוגר האחראי, כאחד.
הריפוי
הרמוניה גופנית יכולה להתקיים כשהאלמנטים, חלקי הגוף השונים אינם מנוכרים זה מזה. אם ניקח את עמוד השדרה כדוגמה, ( עפ"י קריאת הגוף אלמנט העץ, אלמנט נרכש וכמו בטבע צומח מהאדמה אל האויר) זהו אלמנט גופני המחבר בין החלק העליון לחלק התחתון. כשהוא שליו, הוא מאפשר זרימה
אנרגטית לאברים הפנימיים ובין האלמנטים הגופניים השונים.
הליך הריפוי הוא הליך של שינוי ממשי בתבניות החיים ובדפוסי התנהגות בסיסיים.
"ככה אני"- זוהי תבנית ולעיתים קיים פחד לנסות לנוע משם. פעמים רבות נמצא כי מקום מביא לנו קושי, אך בוחרים להשאר בו כי הוא מוכר. אין צורך להתמודד עם הלא נודע המפחיד לעיתים יותר מהמוכר, הנוח. במקרה כזה הנוח = נכות. שינוי תבנית או פרספקטיבה לתבנית, יביא ליציאה ממעגל החולי אל מעגל הבריאות. קיימות מחלות שלא ירפאו ללא שינוי בדפוסי החיים המזינים אותן. אלו באות כצומת ריגשית ונישמתית המסמנות את הצורך לייצר בחירה.ככל שהמודעות לכך גדלה ,כך יכול האדם לבחור ממקום המחובר יותר לעצמו ודרכו. לדעתי, תפקידנו כמטפלים לעזור לאותו אדם להתחבר אל עצמו באותה הצומת, במקביל להקלה על הסימפטומים בדרכים שונות.
רצון המהלך ועשיית הדרך היא למעשה האיזון עצמו.
כשמטופל מצהיר על כוונה לשנות דברים, הרצון והתנועה הם האיזון. השאיפה לאיזון, היא פונצקיה של תנועה לכל הכיוונים. בחירה לצמוח או לדעוך כל הזמן.
מתוקף היותנו יצורים אנושיים איזון מוחלט אינו ניתן להשגה. עפ"י הרפואה הסינית, האיזון המוחלט מגיע בתהליך ההפרדות הסופית של אנרגיית היין והיאנג אל השמיים והאדמה וסיום תפקידו של הגוף הפיזי בגלגול הנוכחי.
לעיתים, הצעד הנדרש הוא הרפייה. בתפיסה המערבית, בעולם המהיר ש"חייב להספיק", שמאמין שהכל בידינו, צעד זה נחשב ל"פסיביות" (שיפוטיים יקראו לזה "עצלנות").
צורתה הבריאה של הרפייה ( being), הינה לב ליבה של התפיסה הדאואיסטית.
לאו צ'ה, אבי הדאואיזם, הדגיש בספרו את המושג "עשייה ללא עשייה".
צעדים אקטיבים נעשים בדרך, אך אלו נבחרים ונבחנים מהלב והבטן, בשילוב התבוננות ראליסטית ומקורקעת על ההווה בלבד והמציאות שהוא מציג, ברגע ההתבוננות .
את צורות והמודלים של המציאות שאנו בוחרים לאמץ בדרך, לעיתים שלא במודע ובילדות, ניתן לעבד ולשנות עם הבנת זכות הבחירה לשינוי, גם אם הוא קשה מנשוא. לא במקרה, הסימניה הסינית למילה "משבר" מסמנת את המילה "הזדמנות" .
מפגש בין עולמות וכלים
מושג עליו ארצה להרחיב הוא Second skin .
היווצרותו של שריון, מערכת הגנה, המתבטאת באופן שרירי באבחון הבטן.
עפ"י ספרו של רולף בן שחר, ווילהם רייך הציג לראשונה ב1927 את התאוריה הראשונית של שריון מבנה- אישיות (Character armour ). הוא הדגים כיצד מבנה אישיותי והדחקות של אגרסיביות, חרדות או כל רגש חזק אחר מקבלות ביטוי עקבי בהפרעות במערכת השריר- לדוגמה יתר או חסר טונוס שריר. לטעתנו של רייך, שרירים המוחזקים בילדות באופן ממושך הופכים לחלק בלתי נפרד ממערכת וויסות של הדחקת רגשות שנתפסים באותה סביבה כ"לא מקובלים"(1973). רייך השכיל להבין שכשנשחרר שרירים המכווצים באופן כרוני, נשחרר רגש קפוא .עבודת גוף ישירה תביא את המטופל להניע את אנרגיית החיים שיכולה להשאר כלואה ברקמות אם נסתפק בתובנות והבנה אינטלקטואלית בלבד . (**ע"מ 63)
פיתוח מנגנוני הגנה נפשיים וגופניים הינם טבעיים למצבים מסוימים אך כשאלו הופכים לכרוניים ולמבנה אישיותי וגופני , אנו פוגשים את הקושי והתקיעות תרתי משמע..
מערכת זו מתפתחת לרוב כמערכת הגנה מילדות, כצורך השרדותי ליהיות מקובל בתוך תבנית חברתית/ תרבותית/ משפחתית בה לא ניתנה לגיטימציה לביטוי ריגשי, על קשת גווניו הרבים ("אצלנו לא כועסים במשפחה, תראו איזה ילד טוב הוא – לא בוכה אף פעם.."). לעיתים אף נצפה בה כמערכת תבניתית רב- דורית משפחתית ( כפי שאמרה מטופלת שלי בתחילת דרכה בקליניקה:" אצלנו במשפחה לכולם יש טונוס שריר גבוה. זה סתם גנטי, בטח מהספורט.." במסגרת התהליך הוצפו תבניות ואמונות ההדחקה לביטוי ריגשי שהחלו כפי הנראה אצל אמה וסבתא.)
חסימת ביטוי רגש כלשהו, חוסמת את כל "קופסת הרגשות". אין אפשרות להפריד. כדי לאפשר לעצמנו להרגיש אהבה עלינו לאפשר לעצמנו לחוות גם כאב, עצב כעס וכו'. כשניתן לכל רגש את זמנו , הוא יוכל לסיים את תפקידו ונעבור הלאה. בתהליך התאבלות, המאפשר עיבוד נכון, הינו תהליך המורכב ממספר שלבים משמעותיים בינהם: הלם, כעס, צער והשלמה. יש לאפשר לכל אחד את זמנו וכמו עונות השנה, לכל שלב יש תפקיד במחזור הזרימה וההתקדמות.
גרדה בוייסן הנורבגית, החלה את דרכה כפיזיותרפיסטית. בוייסן הושפעה מהפיזיוטרפיה הפסיכיאטרית ששולבה בטיפוליים נפשיים ,המשיכה ללמוד פסיכולוגיה ושילבה את התחומים לשיטתה שנקראת :הפסיכולוגיה הביודינמית (psychology Biodynamic). זו הפכה פופולרית מאד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת באנגליה, וגרמניה ,
היא הרחיבה את מושג השריון השרירי לשריון ברמת הרקמות ועברה לדרך עבודה עדינה יותר מרייך. מבחינת תפיסת עבודה וטכניקות, עברה לעבודה עדינה יותר מרייך שקיבלה את הכינוי "המסה שרירית"( להבדיל מרייך שעבד בדרך של "שבירה שרירית" ).הדגש מבחינתה היה יותר ועל עבודת הגוף. העיקר הוא יצירת זרימה ותנועה, העברות חיוביות, העצמה אישית, עיסויים ועבודות גוף עם מספר טכניקות ניאו-רייכיאניות של ביטויי גוף נפש.
חשיבות רבה נתנה בוייסן לתנועות המעיים הנשלטות ע"י מערכת העצבים האוטונומית.
בוייסן משתמשת בסטטוסקופ לרעשי המעיים לשם כך. אלו מסמנים תנודות רגשיות- גופניות. דיאגנוזות נבחנות והתערבויות מתאימות לכך נבחרות בהתאם לשם הטבת איכות חייו של המטופל. מכאן יוצאת בוייסן אל עיסוי המכוון לפיזור אנרגטי מאזן על פני הגוף בצורה עדינה, ( ע"מ 80-81).
את בוייסן מצאתי כמקבילה המודרנית לאומנות הריפוי היפנית המסורתית – האמפוקו.
אמפוקו (Ampuku)
"If we do Ampuku therapy, it will smooth out the stagnation on the basic qi, producing harmony among the organs, making the flow of blood smooth, the bones and joints more flexible, the muscles less tense, the skin moist, the appetite will be good urine and stool will come easily, the power of the qi will increase, ones memory will improve.."
הפרוש הציורי למושג אמפוקו הוא "דופק הבטן".
האמפוקו התפתחה מתוך האנמה היפנית בסוף המאה ה17 לערך ע"י סנסיי אוטה
(Ota), בן זמנו של Waichi Sugiyama. אוטה טיפל בעזרת האמפוקו בכל המחלות. בתפיסתו המטפל מוביל את המטופל . גישתו הטיפולית והאיבחון שיצר היתה שונה
מ Kuzomes hara shiatsuשם המטופל מעורב בטיפול.
בתקופת edo (1603-1863) ספרים רבים על האנמה התפרסמו. סוגימה (Waichi Sugiyama 1601-1694) ,המאסטר העיוור המפורסם, יצר סגנון דיקור יפני יחודי.
הוא זכה בתארי כבוד רבים מShogun Tsunayoshi Tokugawe ומטפלים עיוורים רבים החלו ללמוד אנמה ודיקור בבית ספרו.
Shuan Kagawa- מזכיר בספרו Medical Advice of Loppndo את אנמת הבטן שנקראת אנפוקו*
Ryohaku Fuji bayashi כתב את הAnma Tebiki = Manual of Anma.
באותה התקופה ספרו של סנסיי Ota Shinsai התפרסם
= The ullustration of Anpuku .
אוטה נחשב למטפל אגדי בזמנו. עבודתו הגיעה אלינו בזכות Sorei Yanagiya שתרגם וחקר את עבודתו. זוהי שיטה עמוקה ומתקדמת לעיסוי. אומנות זו עובדת על כל הגוף תוך כדי התמקדות באזור הבטן, הטורסו משני צידיו ודגש על הבטן הרכה. טכניקה זו יכולה להשתלב עם אומנויות אחרות בקלות בזכות הבסיס של אבחון הבטן היחודי לאוטה.
מטרת האיבחון שיצר הינה בדיקת ההרמוניה הכללית דרך מספר פרמטרים מרכזים שבחר. השאיפה: החזרת ההרמוניה בין אברי הבטן השונים, אך אלו לא נבדקים בנפרד. (לטעמי, במקביל יש חשיבות לידע אנטומי מבחינת מבנה הגוף ושק הבטן בפרט לפני שניגשים לעבודת האמפוקו). כתבים סינים ויפנים רבים מספרים על תאורית המקור המתקשרת המתחברת לעבודתו של אוטה, ולתפיסה היפנית בכלל.
אוטה בנה תרגילים מול האיבחונים השונים( טמפ וצבע עור, דופק לצד הטבור, אלסטיות, עובי העור לחות ויובש, גושים , מתח הבטן, תחושהריק או מלאות כללית), כדי להחזיר בטיפול לאורך זמן את הבטן להרמוניה.הטיפול כולל גם עבודה על איזור הגב במקביל עם טכניקות של לחיצה וווברציות
= rotation pressure הלחץ והעומק של הטכניקה נקבע בהתאם ליכולת של המטופל.
למכירים את תורת המרידיאנים הסינית, הזכיר אוטה מספר נקודות כחשובות ביותר-
אלו מוזכרות כמשמעותיות בכתבים הסינים והיפנים: בינהן ming men = שער החיים על עמוד השדרה בין החוליות הלומבריות 2 ו3, KID1 KID2,ועוד.
בזמן התפתחותו של השיאצו בתקופת showa (1925-1989( ,ספרו של סנסיי אוטה היה מקור להשראה. האמפוקו הגניקולוגי באותה התקופה נצפה ע"י Genetsu+ Genteki .Kagawe .עפ"י Toyo Yoshimasu מקורן של יותר מ 10000 מחלות ומצבים בבטן.
מכאן התפתח גם התרגול העצמי של האמפוקו לשימור הבריאות ומניעת מחלות.
( תרגילי הדואין והעיסוי העצמי)
תינוקות וילדים
סנסיי אוטה יחס משמעות רבה לעבודת המגע מגיל צעיר . נבנתה קטת (=רצף) תרגילים מומלצת, וישנם תרגילים היכולים להשתלב נוסף כתמיכה בשלבי הגדילה השונים רגשיים ופיזיולוגים כאחד. את חלקם ניתן ואף מומלץ בחלק מהמיקרים ללמד את ההורים בקליניקה, לשם עבודת בית משותפת. כל זאת למען חיזוק הקשר בין ההורים לילדים ושיתופם כחלק פעיל בגידול ילדיהם, באספקטים נוספים, החשובים לבניית גבולות בטוחים וברורים כמו שרק המגע יכול להעניק. ללא מילים מתחזק הקשר האנרגטי המשמעותי בחווית הבטחון של הילד וחוויה המוגדרת עפ"י הפסיכולוגיה כ"חוויה עורית מחוררת", יכולה להמנע ולהרפא כאחד.
לדבריו של אוטה:
***"ילדים מטבעם הם חלשים ורזים יותר, העצמות והשרירים נמצאים בבניה מתמדת, לכן אינם חזקים דיים. ילדים הנם גם חשדניים יותר לגבי פלישות במגע, לכן יש לנקוט זהירות ועדינות מרובה כאשר מטפלים בהם. אם יעשה אמפוקו באופן סדיר על ילדים, גם הshen וגם הצ'י יתפתחו בצורה חלקה ובכך תיהיה תרומה לבריאות הילד. כמו כן, הילד יהיה הרבה יותר רגוע ותיהיה פחות נטיה לרגישות עצבית, סטגנציות יכולות להמנע ושתן וצואה יצאו בקלות. בעיות עור יכולות להמנע ותדירות התרופות בגיל צעיר תרד בצורה משמעותית."
בעבודתה של הפסיכותרפיסטית הדנית ליזבת' מארצ'ר ושותפיה ומצאתי קשר לקריאת הגוף האמוציונלית של דאגלס קראץ' ואל דרך עבודתי האישית בקליניקה .
מארצ'ר חקרה שלבי התפתחות של ילדים ושיטות שונות של עבודת גוף במשך שנים
מודעות גוף כמחזקת אגו ומדגישה בעזרת דינמיקת הגוף את השלבים לכל שריר.
הקישור בין קבוצות שרירים ותפקודים פסיכולוגיים ספציפיים, מיפוי הגוף והמקבילות הפסיכולוגיות של אותם קבוצות שרירים יעזור לפתח איזון שרירי ומכאן איזון גופנפש.
גם כאן הפנייה אל טיפולים מאזנים ופחות אל ערעור מנגנוני הגנה ולכן מוכרת ביעילותה עם מטופלים שחוו טראומות. ( **ע"מ 81) מארצ'ר דיברה על ילדים אך מנסיוני זוהי דרך אפקטיבית כאסטרטגיית עבודה לגבי כל מטופל בכל גיל ומצב.
הנשימה
מעבודתי , מצאתי קשר בין חלק מתכונות האוויר, עפ"י קריאת הגוף האמוציונלית של קראץ' ויסוד המתכת (מבחינת הרפואה הסינית אלמנט המתכת מיוצג ע"י הריאות ומערכת העיכול -Lung+ Colon ). הנשימה בעלת תפקיד משמעותי והינה עולם בפני עצמו, כחלק מאיבחון וכלים לריפוי. שימוש בתרגילי נשימה קיים מאות שנים בתרבויות שונות כגון בודהיזם, שמאניזם, תרגילי גוף שונים כגון יוגה, תרגילי הדו-אין היפנים וכיוצ"ב. נמצא כי הם תורמים לשינויים במצבי תודעה, פריקות רגשיות ותמיכה במצבים פסיכולוגיים וגופניים שונים. השימוש בתרגילי נשימה דינמיים עוזרת לוויסות, חיזוק ומיקוד פנימי בהווה. .
דרך מערכת הנשימה ומערכת העיכול אנו בוחרים כיצד לעכל את החיים. מה נכנס לגופנו, איך הוא נכנס ויוצא, אם בכלל.. המתכת ממרכזת וממצא דברים .הריאות מכניסות בחלקו העליון של הגוף את הנשימה והצ'י הטהור. המעי הגס נפתר מהפסולת בחלקו התחתון של הגוף ומטהר אותו. בשני המקרים, מנטלית ופיזית כאחד.
המתכת שייכת לנושא הגבולות , הדייקנות, הקור, הצער, החומריות, הרוחניות, החבוי
(בתוך האדמה), נוקשות ביקורת, התנשאות, ציניות, סגירות, רחמנות, קמצנות, פזרנות, הריחוק, שיפוטיות, נוקשות, ביקורת, רדיפת צדק, טוהר, תיחום וכיוצ"ב. בעזרת מתכת מאוזנת יכול האדם לתקשר עם עצמו ופנימיותו. רגש הצער שייך למתכת .כל רגש הוא כוח מניע בתוכנו. בעזרת הצער ,כמו בסתיו, נושרים בעזרתו כל הדברים השוליים וחסרי הערך לאותו אדם. הצער עוזר לקבל פרופורציות על החיים ולהתחבר לאמת הפנימית בכל אחד. הצער מחבר את האדם לחיות את חייו בצורה קרובה יותר לאמת שלו.
העור נחשב לריאה השלישית של הגוף והוא מתאפיין כחלק מאלמנט המתכת. נושם ופולט, כמו הריאות חומרי פסולת. הוא מעיין מסגרת התוחמת את גופנו ושומרת על האיברים. אצל אנשים שאלמנט המתכת דומיננטי, לעיתים נמצא תיחום יתר. כמו מסך ביננו. במחלת עור למשל אומרת לאדם הנשמה שכמו שהוא חי לא נעים לה בפנים. היא עושה פעולה של ניתוק והתרחקות וגורמת לסימפטום שיגרום ל אי נוחות ואיפשרות לעבוד אחרת פנימה. התכנסות קיצונית מידי יכולה להביא לסגירות יתר. אייל פוליטי בספרו, מתאר מצב בו התפרצות של פסוריאזיס הינה סממן לניתוק מוחלט מהפנים.
איזון מתכתי נותן יכולת לביקורת פנימית וחיצונית מאוזנת ולא שיפוטית. שיפוט עצמי מאוזן הוא חשבון נפש ולא הלכאה עצמית. דיוק והתבוננות. הריאות עוזרות ליצר תיחום ושיפוט והמעי הגס תורם לצמיחה ושינוי. התבוננות בהווה ומה שיש לי יכול להביא לשינוי ולבנייה בריאה עם השלכת המעכבים. אובססיה לנקיון היא נסיון וסממן לרצון לנקות, אך ההתמקדות היא בחיצון. בשימוש נטול קשר לפנימיות האדם הופך ליהיות עבד של התכונה.
חשבון נפש וקיצוניות זמנית חשובה לנשמה, אך שום קיצוניות לאורך זמן אינה נכונה. חשוב לנוע בין רוך לקושי כל הזמן, כמו השינוי התמידי במקצב הזרימה של המים בטבע.
השראה פנימית מגיעה מתוך הקשבה פנימה. ההשראה קשורה לאוויר, לאווירה. השראה מגיעה כשיש קשר לפנימיות. קשר לאוויר שמגיע דרך הריאות.
עפ"י מיפוי הגוף והתבוננות, האוויר מתאפיין ע"י השכלתנות, ומיוצג ע"י הראש בגופנו.
אוויר מאוזן מאפשר למשל לחיות בשונה מהנורמות בלי להרגיש חריג או דחוי. האוויר מאפשר אינדווידואליות. זהו יסוד תקשורתי דרכו עוברים כל היסודות. המוח יכול לעבד לשנות ולטשטש את התמונה, להסביר ולתרץ אותה במקביל. אדם בעל אויר מאוזן מייצג
את התנועה, הזרימה , התקשורת האנרגיה וכיוון החיים. הוא מאפשר לעולם סביבו פשוט לקרות. בעודף אוויר, כבלון מנופח האדם יהיה רחוק מיסודות האדמה והמים שלו, חסר יציבות ומאופיין ע"י עודף פעילות מנטלית יחד נטייה לזיוף עובדתי.
במצב של חוסר , אדם יכול להמצא בחוסר חזון, דמיון, חד גוניות וחוסר יכולת לתקשר רוחנית ופיזית כאחד. הוא עלול לחיות בתחושה שהסביבה לא מבינה אותו. הוא מדבר על עצמו כי זו התקשורת היחידה שלו. אין זרימה החוצה, מה שיוצר בעיה של זרימה פנימית שיוצרת בעיית סיקרולציה בגוף.
לסיכום
אני מאמינה כי שילוב תפיסתי בין עולמות , פותח דלתות לשביל זהב נטול קיצוניות, הממקסם את יכולתנו כמטפלים וכבני אדם בכלל. כאשר אנו המטפלים מוכנים לשמוע כיוונים שונים ולו רק לשם אדפטציה אל אותם הכלים איתם אנו עובדים, לדעתי זהו השפע.
/ היפוקרטס- כוח המרפא הטבעי הטמון בכל אחד מאיתנו הוא הכוח הגדול ביותר בתהליך ההחלמה"
כותבת המאמר
איריס אברבנאל, מטפלת בכירה באנמה-שיאצו, אמפוקו ופרחי באך.
מתמחה בתהליכי גוף נפש, קשיי פריון ליווי בזמן הריון ועבודה עם ילדים בגילאים שונים
הערות מגוף המאמר
*. אמפוקו/אנפוקו - בכתבים השונים ניתן למצוא את שתי גרסאות הכתיבה
** רולף בן שחר מרחיב בצורה מענינת על מה שכינה בספרו "דיאדה טיפולית" והנפש הרחבה בין המטופל למטפל ובכלל ע"מ 141-147.
*** מתוך חומרי הקורס אמפוקו אמוציונלי/ניר לוי.
****סומטיזציה היא הפרעה פסיכולוגית בה האדם סובל משך זמן רב מתסמינים גופניים שונים שמלווים בכאב, אך מבלי שנמצא גורם לתסמינים ומבלי שמאותרת מחלה כלשהי. זליגמן מתאר בספרה כיצד בקרב "שורדי/ת" פגיעות מיניות למינהן ניתן למצוא פעמים רבות את קיומה של
מצוקה פסיכו סוציאלית זו , תחושה בצורך לסיוע רפואי ופניות חוזרות למוסדות רפואיים.
***** מתוך ספרה של יעל קשת/ רפואה משלימה והשבת הקסם לעולם.
מקורות ביבילוגרפים
איל פוליטי/ רוח פנימית תורת חמשת היסודות ברפואה הסינית
אסף רולף בן שחר/ אנטומיה של טיפול פסיכותרפיה גופנית
ד"ר עופר רז/ אנטומיה טופוגרפית
יאנג ז'קלין/ משיאצו ועד יוגה
פטר לוין (עם אן פרדריק)/ להעיר את הנמר
צביה זליגמן/ הסוד ושברו
Dr. Doann Kaneko/ Doann's Doin, Healing Ourselves
Dr. Doann Kaneko/ Shiatsu Anma Therapy- Doann's short and long form
Kiiko Matsumoto& Stephan Birch/Hara Diagnosis: reflections on the sea
ספרות נוספת מומלצת:
ד"ר קרולין מיס/ אנטומיה של הנפש.
ד"ר כריסטיאן נורת'רופ/ גופה של אישה תבונתה של אישה
אין להעתיק לשכפל להפיץ לצלם או לאגור במאגר נתונים אלקטורני או אחר את המידע
או חלקים ממנו לרבות איורים וצילומים לשם שימוש מסחרי לרבות הוראה
ללא רשות בכתב מאיריס אברבנאל.
2013©
תודה גדולה לאסף רולף בן שחר**
על שיתוף הפעולה באופן אישי ועל ספרו המקצועי והמרתק.
אנטומיה של טיפול/ פסיכותרפיה גופנית" שראה אור בימים אלו ( 2013) ואפשר לי לעשות את ההקבלה אל תאוריות מודרניות שונות של פסיכואנליזה ופסיכותרפיה הגופנית בפרט
הקדמה
הנחייתי הפנימית, בדרכי האישית והמקצועית, הינה שהנפש היא שורש בלתי נפרד ולעיתים מוביל ומרכזי בתהליכים ופתולוגיות שונות, פיזיולוגיות ורגשיות כאחד אני רואה כחלק בלתי נפרד מבחירתי המקצועית חשיבות רבה לתת מתנה נפלאה זו .למטופלי ולכל המעונין בכך
מתוך נסיוני המקצועי בקליניקה משנת 2003 ומדרכי הפרטית כאדם, ששילבה ומשלבת כלי עבודת גוף נפש שונים ממזרח ומערב, משנת 1993, אני חווה כי השילוב היא נוסחאה מנצחת. דרך חיבור והקבלה בין אומנויות ריפוי במגע יפניות מסורתיות: אנמה-שיאצו ,אמפוקו וקריאת גוף אמוציונלית מודרנית, מוכיחה עצמה כאפקטיבית ומקדמת תהליכי ריפוי ושינוי.
במאמר הנוכחי בחרתי לערוך מעיין מסע בזמן, דרך רפואות מזרח ומערב, הלוקחות את השיחה ועבודת המגע הגופנית כשילוב ממקסם. אלו מתמקדות ברובד הנפשי מאחורי הסימפטומים, המקבלים ביטוי באופן שונה מאדם לאדם.
מחקרים מתקדמים בתחום מדעי המוח בעשרים השנה האחרונות יחד עם התנסות קלינית בטכניקות ריפוי שונות מתוך מסורות עתיקות, סללו שביל לפריצת דרך בפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הקלאסית . דרך שהובילה בין השאר לפיתוחה של הפסיכותרפיה הגופנית על גווניה השונים, עליה מרחיב רולף בן שחר בספרו.
אתמקד באהבתי הגדולה – אומנות ריפוי יפנית האמפוקו. מרכזה של העבודה הידנית והפילוסופיות שמאחוריה היא ההארה. הבטן התחתונה, שנקראת גם הבטן הרכה ובכתבים עתיקים מוגדר האזור כ"המקור". זהו לב ליבה של תפיסת חיים יפנית שלמה- תרבותית, חברתית ורפואית כאחד. האמפוקו נולדה מתוך האנמה הסינית המסורתית, שקיבלה מתכונת נפרדת לפני כ500 שנה לערך ביפן. מתוך הבנה שלאנמת הבטן יש משמעות מיוחדת, השכילו מאסטרים כגון סנסיי אוטה האגדי, להתמקד בטיפול באזור הבטן, ולהפכה לאומנות ריפוי העומדת בפני עצמה.
הדרך פנימה
מודעות הינה מחצית הדרך אל ריפוי, מבוגרים וילדים כאחד. לכלי המתאים ולתיזמון המדויק לכל שלב משמעות אדירה. בניית מודעות מורכבת ממספר רבדים בנפשנו ובגופנו כאחד. התהליך מחדד את כלי תשומת הלב ב"מעבדה"( במפגשים) בתחילת הדרך. כש"שריר" המודעות הופך לאוטומט יום יומי, נשמע שיתופים כגון: "היום זה היה לי ממש ברור - כשאמא מתקשרת ושואלת אותי סתם מה שלומי הבטן מתכווצת לי ואני מייד מתעצבנת בכלל בלי קשר לשאלה.." ," עכשיו שנפרדנו, אני קמה עם תחושה חמימה ואפילו מפזזת פזמונים בבוקר. הצבע שאני מרגישה הוא כחול ..", " ועוד.
כלי אבחון, מיפוי והתבוננות מדגישים את החיבור הטבעי בין הגוף, הנפש והטבע, מתוקף היותנו חלק בלתי נפרד ממנו. אני מוצאת שלמטופלים, מבוגרים וילדים כאחד, קל להתחבר לדימויים מהטבע. לרוב, סוגם של מערכות היחסים האפשריות בין האלמנטים מוכר . לדוגמה: הידיעה שעודף מים באדמה יצור בוץ ומקשה על התקדמות, מים יעזרו מול שריפות ועודף אש וכדו' .
חיבור לסיפור האישי דרך דימויי המערך והמיפוי הגופני, מחדד את הבנת התהליך והכלים איתם אנו עובדים. אפשרויות שונות לבחירה עומדות בפני המטופל כשהוא מסכים בכנות להתבונן על מה אומר לו גופו. לדעתי,עבורנו המטפלים זוהי דרך נפלאה למקסם בצורה מוחשית ומשתפת באופן פעיל את המטופל בתפקידנו כ"מראה" ו"מקל הליכה", בעל איכותיות משתנות וגמישות בכל בחירה ושביל אותו יקח המטופל באותו השלב ובכלל.
ישנם הספקנים למיניהם שמערכת ההגנה הרציונלית שולטת בהם, כל אחד מסיבותיו הוא: "אישתי שלחה אותי", "אוקי אבל מה אני אמורה לעשות עם זה..", "אין לי בעיות ותלונות- רק כל הגוף כואב לי, אולי זה סתם.." , " אני מוכנה לנסות הכל אפילו שאני ממש לא מאמינה בזה.." ועוד..
גם אצלם, הבחירה הקרמאתית להגיע לקליניקה המשלימה נעשתה, גם אם לא במודע.
כאן מצאתי אפקטיביות בחיבור דרך הוורבליקה. לעיתים, שיתוף קצר מתוך תאוריות פסיכותרפיה וכתבים שונים תורם לצעד הראשון של פתיחת הצוהר .כך מתחילה תנועה לשינוי באמונות התוקעות (שנוצרות ומתקבעות, בין השאר, על רקע חוויות חיים, חינוך ומסורת ). שלב השיחה, מיקומו ומינונו בתוך המפגש משתנה בהתאם לצורך של המטופל המשתנה גם כן.
מפרויד ודאגלס קראץ' אל סנסיי אוטה האגדי - מסע הסטורי וארגזי כלים
חיבור או הפרדה בין הגוף והנפש? דיון מתוח זה מתקיים לאורך ההסטוריה במערב כבר שנים ועובר שינויים במהלך הדרך. בארצות המזרח זוהי נקודת
מוצא מחשבתית המנחה את התרבות, הרפואה והחיים בכלל
. חלקיק הסטורי מתוך אבני הדרך המערביים
הפילוסוף רנה דקארט ( המאה ה17) נחשב לאבי הפילוסופיה המודרנית. הוא מצא את הגוף כמכונה גשמית לו תחום הדיון הרלוונטי הוא המדעים, והנפש נחלת הכנסייה והרוח.
הנוירולוג והמהפנט היפוליט ברנהיים השתמש במונח "פסיכותרפיה", כפי הנראה לראשונה, בשנת 1887 . להגדרתו מדובר במצב בו:"התופעה המסקרנת של מחשבה או רעיון מתרגמים לפעולה גופנית- תנועה, רגש, תחושה" (**ע"מ 52)
פרנץ אנטון מסמר (1815-1734), השנוי במחלוקת בגלל דרכי העבודה הלא קונוונציונליות בהם בחר, התעקש שסימפטומים רגשיים וגופניים שזורים זה בזה. טענה זו היתה בסיס למחקרו של פרויד כמעט 100 שנה מאוחר יותר. לדבריו, קיימת תופעה הנקראת המרה: "תוכן רגשי המתבטא בסימפטום גופני." ( **ע"מ 54)
זיגמונד פרויד , בשלב הראשוני של דרכו בפריז, בחר להפוך את השימוש הפסיכותרפויתי במגע ללגיטימי ומאורגן כמדע. הוא גיבה אותו בתאוריה, מחקרים, עשייה קלינית ואישיות כריזמטית. לדבריו:"האני מתפתח בעיקר מתחושות גוף ובמיוחד מתחושות המגיעות משטח פני הגוף, ולכן ניתן להחשיב את האני כהשלכה מנטלית של פני שטח הגוף"
( **ע"מ 35
כעבור זמן מה, התפתחה אמביוולנטיות סביב השילוב בין היפנוזה ומגע. בחוויותו, מטפלים שונים (כגון ברנהיים ושארקו ) פרצו גבולות ביחסי מטפל- מטופל. הוא מצא את התנהגותם אלימה וחסרת גבולות כשהמטפל הכריזמטי מוביל במגע לא מוצנע את המטופלים בתוך התהליך הקליני. בנוסף, ב1869 , בעקבות מקרה אישי בקליניקה הפרטית שלו החליט לנטוש את ההיפנוזה. את טכניקת הלחיצות שבוססה על פרוטוקול היפנוטי בחר לשמר. מטרתה היתה יצירת קתרזיס, כלומר: פריקה ריגשית בעזרת בכי, רעד וכדו' . הוא מצא כי לשלב זה משמעות חשובה בשיחרור אנרגיה גופנית כלואה ומקדמת את החלמתו של המטופל. כעבור זמן מה בחר בכלים עדינים יותר שיובילו לאותם קתרזיסים חשובים בתהליך ההחלמה. ( **ע"מ 38)
פרויד שאף לבסס את הפסיכואנליזה כמדע ולהתאים את מדעי הנפש למדעים המדויקים. לשם כך עבר לגישה סטרילית שניסתה לנטרל את המטפל מתקשורת והשפעה. שינוי זה אכן עזר באותה תקופה לבסס את הפסיכואנליזה כמדע. בהתחשב בתקופה וברקע האישי שלו, הדרך הקלינית שבחר היתה האפשרות הטובה ביותר עבורו כדי למסד את הפסיכואנליזה.
חמישים שנה מאוחר יותר ובעיקר בשני העשורים האחרונים, התפתחה הפסיכותרפיה ההתיחסותית בדרך שלא התאפשרה בתקופתו של פרויד. תאוריית ה"סטריליות" הופרכה והמגע חזר ליהיות לגיטימי בקליניקה הנפשית.
ב1931 האנליטיקאי גיאורג גרודק שילב עיסוי רקמות עמוק כדי לסייע לביטוי רגשי- גופני של מטופליו. וילהם רייך, ממשיכי דרכו של פרויד הושפע רבות מגרודק .רייך מצא את הקשר בין סוגי נשימה שונים כתורמים לזרימת תנועה המקדמת ויציאה מקיבועים של מבני גוף ונפש. .
שנצור פרנצי ( 1873-1933 ) זיהה ב1925 את הקשר בין הרפיית שרירים גופנית לאסוציאיות חופשיות כחלק מטיפול פסיכואנליטי. הדגש על עבודה המשלבת אינטלקט וגוף זוהתה כדרך לעבוד מול מנגנוני הגנה אינטלקטואלים כשבמצב לא מאוזן עלולים להפריע לחווית הרגש עצמו, החשוב לתהליך הריפוי. דרך עבודתו של פרנצי כונתה "שפת הרוך " ויצרה עבורו את הכינוי:"האם הראשונה של הפסיכואנליזה".( **ע"מ 57)
אלו ואחרים שייכים לפיתוח זרם הפסיכותרפיה הגופנית בהמשך
.
בשנות ה60 של המאה ה20 התפתחה הפסיכולוגיה ההומניסטית מתוך המגמה לטיפוח הפוטנציאל האדיר בתוכנו ובמסוגלות אנושית ללא תיוג המטופל (זאת להבדיל מהתמקדות בתחלואים ובניוון שבאדם, כדרכה של הנטייה הפסיכואנליטית). היא כונתה "הכוח השלישי בפסיכולוגיה".
מכאן התפתחו גם שיטות עבודה קבוצתיות ואישיות להעצמה והתפתחות אישית.
אלו לא ראו עצמן כפסיכותרפויתיות, אך ערבו תהליכי גוף נפש עמוקים, שילוב של תהליכים קתרטיים. בינהן נמצאות : אינטגרציה ראשונית, ריברסינג, ועוד. ( **עמ"84-88 )
מחקרים רבים בתחום מדעי המוח, ביניהם מחקרי נוירונים שונים ( כגון נוירוני המראה עליהם מרחיב רולף בן שחר בספרו) ומחקרים טיפוליים שונים, תרמו והמליצו על החזרתה של עבודת גוף ישירה אל המנגנון הטיפולי, בעיקר בתחום הטראומה.
המחקרים מצאו כי טראומה לא מעובדת מתבטאת באופן ישיר בתהליכים גופניים
וכיצד עבודת גוף ישירה תורמת רבות לריפוי והחלמה ממצבי פוסט טראומה
.
טראומה מתרחשת בזמן חשיפה לאיום ( ממשי או מדומין) על אדם או לקרוביו.
תסמונת ה PTSD (post Traumatic stress disorder), תסמונת הדחק הפוסט טראומטי ממשיכה להשפיע על איכות חייו של אדם, בריאותו ,תפקודו החברתי והנפשי גם אחרי סיום האירוע, ברמות שונות מאדם לאדם. מערכת ההגנה של ניתוק או התמסרות, הנוצרת כתוצאה מהטראומה, הינה תגובה הישרדותית להצלת האדם מבחינה נפשית ו/או פיזית באופן מידי בזמן התרחשות האירוע עצמו. לטווח הארוך, יכולה מערכת הגנה זו, כשהופכת לתבנית חיים, ליצר פיצול וניתוק פנימי. פיצול בין הגוף והנפש.
חיבור מחדש דרך עיבוד החומרים הכואבים הינה חלק מתהליך ההחלמה. הנכחה גופנית בעזרת עבודת גוף ישירה בשילוב ורבליקה, התומכת בעיבוד חומרי האירוע ותבניות חיי היום יום שנוצרו בעקבותיו, מסייע רבות לתהליך ההחלמה.
אתן דוגמה מעבודתי עם נפגעות תקיפה מינית.
מקצב ההחלמה הינו עדין, מורכב ואינדוידואלי .כל צעד בדרך אל החיבור מחדש הפנימי והגופני משמעותי. צלקת הטראומה הבלתי נמנעת תשאר כאיבר נוסף מלווה לכל החיים, אך כתוצאה ובזמן התהליך, האפשרות להפחית ממישקלה כחיץ פנימי בהחלט קיימת.
פרספקטיבות חדשות נפתחות ומאפשרות שינוי בתבניות התנהגות למיניהן, המקבלות ביטוי בין השאר דרך בניית קשרים בין-אישיים וחברתים , מערכות יחסים מקצועיות וכיוצ"ב. במקביל, סימפטומים פיזיולוגים מתמעטים עד כדי נעלמים כליל, בינהן פגשתי: חרדות קיומיות, קשיי נשימה כרוניים, בעיות עור שונות, שחלות פוליציסטיות, אי סדירות ווסתית, הזעות כרוניות בכפות הידיים, בעיות שינה למינהן - עודף או חוסר,מעי רגיז ועוד.
צביה זליגמן בספרה הסוד ושברו מתארת מחקרים מערביים בנוגע לתגובות הגוף, סביב נושא הפגיעה המינית על סוגיה ,השלכות פיזיולוגיות ורגשיות כאחד. לדבריה, עפ"י הערכות, כרבע מהנשים בעולם עברו תקיפה מינית לפני גיל 18. עפ"מחקרים בארה"ב- שיעור הנפגעות נע בין 12% ל38% . זהו רקע לבעיות פסיכופיזיולוגיות ובריאותיות רבות בבגרות. השורדות, (כך כינתה זליגמן את נפגעות בסיפרה), דיווחו על שימוש יתר בשרותי הרפואה , בריאות לקויה ונטיית יתר לסומטיזציה**** בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא עברה התעללות בעברן- עד פי שתיים ולעיתים פי שלוש.
כאמור, ההתקדמות האדירה ניכרת בעיקר בעשרים השנה האחרונות.
גישות הפסיכותרפיה הגופנית השונות שהתפתחו תקופה זו, מערבות שיחה, מגע, נשימה , תנועה, העצמת מודעות ומודעות חושית ועוד. חלקן התפתחו מתוך עבודות גוף רוחניות, פילוסופיות מזרחיות ,דאואיסטיות ושמאניות שונות.
פטר לוין, דר למדעים ופסיכולוג בהכשרתו ,חוקר למעלה מ30 שנה את נושא הטראומה והמתח. לוין חקר את הפיזיולוגיה של בע"ח, כדי להבין את המנגנונים והתנהלות במצבי טראומה , לפשט את מרכיבי הסימפטומים ובחינת דרך וכלים לריפוי.על כך כתב בספרו המצוין:"להעיר את הנמר" (1999) שיטתו נקראת החויה הסומטית.
קרולין מיס, אינטואטיבית רפואית נודעת ומעניינת בקנה מידה בין לאומי , חקרה למעלה מ15 שנה את רפואת האנרגיה כתבה ופירטה בספרה "אנטומיה של הנפש" פירטה כיצד "ביוגרפיה הופכת לביולוגיה",
.
ציטוט שאהבתי ולו בגלל הקשר הישיר שהרגשתי בקריאתו לתפיסת חמשת האלמנטים הסינית היא של דין ג'והאן ב1998 : " הלב ההולם, כפות הידיים שטופות הזיעה, הבטן המכווצת והשרירים המתוחים הם הם הרגשות"
( **ע"מ 44)
מיפוי הגוף והתבוננות- דאגלס קראץ' וניר לוי
קריאת הגוף זו, נולדה משיתוף פעולה בין ניר לוי לד"ר דאלס קראץ, רופא מערבי שעשה הסבה לרפואה אמוציונלית בקליפורניה. כאמור,קריאה זו מבוססת על ידע מתרבויות מזרח שונות , דגש על האלמנטים הגדולים של הטבע עפ"י הדאואיזם הטיבטי, התבוננות בבע"ח והתנהגותם במצבים שונים בטבע דרך התפיסה האבולוציונית של היותנו חלק מהטבע.
כמו כן, קיימת התייחסות לדרך ראיית הגוף עפ"י הרפואה הסינית המסורתית והרפלקסולוגיה.
מטרתה של קריאה זו לאפשר למטפל כלי איבחון נוסף לאיסוף התרשמויות על מצבו הפיזי והמנטלי של המטופל, חידוד יכולת ההקשבה וההתבוננות של המטפל לשם מיקסום אפשרויות העזרה למטופל.
חשוב להדגיש- זהו כלי אבחוני וזו מטרתו היחידה. את השימוש בו יש לעשות בצורה זהירה, ברגישות וללא שיפוטיות. יש להמנע מרכילות ומניפולציות שיכולות לנבוע מתוך ההבנה.
יש לזכור שהשימוש בכלי קריאת הגוף הוא תוצר של הדרך בה אנו מפרשים את מה שאנחנו רואים דרכינו ודרך החוויות שלנו ומכאן גם קיימת אפשרות לטעות בפרשנות.
כמטפלים תפקידנו לאפשר למטופל לעשות את הדרך. לפתוח חלון או דלת שדרכה יוכל לעשות את דרכו לכיוון החלמה ושינוי.
שורשים ממזרח אסייה
הרפואה הטיבטית החלה להתפתח לפני למעלה מ2000 שנה ומושפעת ממסורות שונות מארצות כגון: הודו, סין, יוון ופרס. תפיסת הדת והריפוי התבססה כפי הנראה על הטבע ועוצמת הסביבה ההררית והדרמטית בה היא שוכנת. גלגולי ההתפתחות התרבותית הובילו במאה ה7 אל הדת הבודהיסטית שהגיעה לטיבט מהודו, בזמן שלטונו של סונגטסן גאמפו. קשרים עם רופאים מהודו וסין ומארצות נוספות העשירו ברעיונות נוספים את השיטות המסורתיות שעברו מדור לדור בע"פ, היבטי החיים כולם הושפעו .
עפ"י הדאואיזם הטיבטי היסודות הגדולים של הטבע הם: אדמה, מים, אש ואויר.
התפיסה ההוליסטית ( מלשון המילה הולוס ביוונית = כוליות) יושבת בשורשיה. האדם כמכלול הינה נקודת המוצא ואין הפרדה בין אברי הגוף הפיזיולוגים
וביטויים רגשיים באדם.
הינו משפט שפגשתי בלימודיי,המדגים תפיסה מנחה. "Suffer and bless for it"
אין מדובר במזוכיזם חלילה. משמעותו של הפתגם היא האפשרות, להעלות מעל הסבל ולגדול ממנו. חלקה המלא של הכוס. חוכמה, חמלה והבנה תשחרר מהחולי ומהבורות במקביל. דוגמה לכך אפשר לראות בהיסטוריה של טיבט בפלישתה של סין הקומוניסטית לטיבט ב1959 ובבחירותיהם במסגרת המציאות החדשה. זו שיבשה קשות את דרך החיים המסורתית בטיבט ורופאים רבים נמלטו להודו. הרפואה הטיבטית זכתה בזכות זאת לתחייה מחוץ לגבולות טיבט וב1961 הקים הדלאי לאמה בית ספר חדש לרפואה- המכון הטיבטי לרפואה ואסטרולוגיה בדראמסלה שבצפון הודו, שם משכנה של הממשלה הגולה התמקם.
אבחון המחלה ומקורותיה
בריאות האדם תלויה בשמירה על איזון עדין בין תהליכים גופניים, נפשיים ושכליים ובין כוחות חיוניים הנקראים בשפתם של הטיבטים "מחוללים" וה"יסודות".- כל אלו מתקיימים בגופנו וסביבו.
לשם הבנת מחלה, בוחנים את המצב הפנימי של הגוף ואת הסביבה החיצונית, כגון
מזג אויר, תזונה, מערכות יחסים חברתיות, תרבות, ואורח חיים כללי של המטופל. שלביה הראשונים של התפרצות המחלה נבחנים לעומקם, כדי למצוא את שורשה ולטפל בה משם.
הנחת יסוד תרבותית היא ההבנה שהכל זמני ומשתנה ונטייתם של בני אדם להתקשרויות, רגשות בלתי מרוסנים ובלבול, פותח את השער למחלות. אלו נקראים " שלושת הרעלים". כמו כן, קיימים עפ"י כתבי הרפואה הטיבטית 84000 מצבי תודעה שליליים מהם נובע אותו מספר של מחלות. כדי להקל על לימודי הרפואה העמוקים, רוכזו אלו ל101 סוגים מרכזיים של הפרעה באיזון המחוללים. מקורן של ההפרעות מתחלק ל4 אפשרויות: מצבים מוקדמים של החיים ( לפני לידה, בלידה ובינקות ובגיל הרך), גורמים בחייו הנוכחים של המטופל, קארמה וגלגול קודם ובקטגוריה הרביעית מאמינים הטיבטים גם בהשפעתם של רוחות רפאים שלשם ריפוי מהם נדרש לאמה ( מורה רוחני בודהיסטי) שיבצע גירוש שדים.
אחת משיטות האבחון החשובות ברפואה הטיבטית היא אבחון דופק הבטן, זאת מעבר לבדיקת דופק מפרק כף היד, הדופק הרדיאלי (בדיקה שונה מהבדיקה הסינית מבחינת אבחון ועמדות), בדיקת שתן ולשון, ההתבוננות על יציבת הגוף, צורתו ואופן תנועתו.
לתפיסתם, כל מחלה יכולה להירפא באמצעות טיפול עצמי ושינויים בהרגלי חיים שונים בהתאם לעומקה של המחלה. לריפוי הרוחני משקל רב וההמלצה לאורח חיים אלטרואיסטי, מעשים טובים וחסד לאחר יכול למנוע מחלות ולרפא קיימות. בדרך זו הריפוי הוא כמכלול- גוף נפש ורוח, רמה הפיזית והעל- גשמית כאחד.
דרך הכשרתם של הרופאים מראה את הזיקה בין הבודהיזם לרפואה בצורה ברורה. הם מודרכים ע"י "שלושת העדיים": בודהה, דהארמה ( משנתו של בודהה) וסאנגהה ( הקהילה הבודהיסטית). עם כל זאת דואג להדגיש הדלאי לאמה ה14- יעילותה של הרפואה הטיבטית אינה מותנת באמונה דתית ויכולה לעמוד בזכות עצמה. המנהגים הבודהיסטים ותפיסת החיים הטיבטית רק משפרת את יעילותם.
ברפואות המזרח השונות, אנו מוצאים מכלול שלם של הסברים אמוציונלים לתפקידי איברי הגוף השונים וכיצד ביציאה מאיזון מתבטא הדבר מבחינה רגשית ופיזיולוגית כאחד.
תבניות אישיות נבנות מכאן וברורות לעין- הצופה דרך משקפי ההוליזם.
אייל פוליטי בספרו "רוח פנימית", מדגים זאת בצורה נפלאה לגבי הרפואה הסינית ותפיסת המרידאנים.
ארגז הכלים
כיצד נוצרת חסימה
הגוף קולט גירוי חיצוני שיוצר תחושה שיוצרת צורך שיוצר רגש שיוצר דחף. הגירוי יכול ליהיות גם משהו עתיק, מילדות והתגובה והדחף יבואו בגיל מבוגר. זהו תהליך אנרגטי בלתי נמנע שהגוף עובר כל פעם כשהוא קולט גירוי מסוים. הדחף שבסוף התהליך הוא הצורך לתת תשובה לאותו גירוי ראשוני. אותו דחף הוא בעל כוח אנרגטי ממשי.
אנו מתייחסים אל אותו הדחף ( כוח אנרגטי) בשני אופנים:
1. ביטוי לאותו הדחף (= תגובה)= המשך תהליך שחרור אנרגטי היוצר זרימה. הזרימה היא המשך התהליך, ביטוי לאדם, כפי שהוא מתייחס לגירויים מהחיים.
2.דיכוי של אותו דחף (= דיכוי התגובה)= הפסקת התהליך האנרגטי ( אמירת "לא" פנימי) שיוצר חסימה וכאב פיזי ונפשי. במקום לצאת מהגוף, התנועה חוזרת פנימה ונעצרת במקום חלש. חסימה, יוצרת מוות במקומות שבהם היא נוצרת. היא אינה עוצרת את התנועה, אלא גורמת לתנועת דעיכה. חזרה לאותו מקום של דיכוי, למשל לכבד מתוך כעסים ותסכולים ( לא מאוזנים, כלואים ו/או מתפרצים) תיצור בסופו של דבר מהחלשותו של האזור, מחלה.
חסימה מבחינה אנרגטית, הינה שוות ערך לחסימת עורק. נזק לרקמות הגוף נוצר, לכן כאשר חוסמים ולא מבטאים גורמים ל"מוות פנימי", למחלות. אנו מבינים מכאן שהמחלות בחלקן מגיעות מתוך דיכוי מערכת התגובה. דיכויים אלו הופכים לתבניות חיים, משהו שהאדם מזדהה איתו. בדרך זו, המחלה הופכת לחלק מאישיותו של האדם, היא אופשרה ונוצרה בגוף ובנפש כתוצאה מדיכויים אלו שיצר.
דרגות שונות של חסימות:
דרגה 1 : חסימות בשריר שלד- שריר תפוס, תהליך מבני המשפיע עד לעצם.
דרגה2 : חסימות אנרגטיות באברים הפנימיים- ברמת תפקודי איבר.
דרגה 3 : חסימות אמוציונליות, חסימות לב, חסימות עמוקות מאד- קשיים ריגשיים בדרגות שונות הנעות מחוסר יכולת תקשורתי, מצב נפשי ירוד, אל מאניה דיפרסיה ודיכאון קליני.
האדם לומד לאורך השנים להגן על החסימות שלו ולנטרל בדרך הזו את יכולתה של המערכת החיסונית שלו להתמודד עם מחלות. מצבי מתח, חוסר ועודף, מחלישים אותה ונוצר חוסר איזון בין חלקי הגוף השונים.
תשאול מטופלים ואלמנטים
בתשאול מטופל עיקר ההתקשרות נעשיית דרך יסוד האש. ( המתכת נותנת את חוש הריח, המים את היכולת להתאים עצמנו למטופל, העץ את יסוד הראיה לפנימיותו של האדם, האדמה את יכולת ההכלה, העיבוד התהליכי והיכולת ליהיות בהווה, מצעד לצעד)
חיבור האדם בזמן התשאול למקומות של הקושי הקיימים בו, תורמים ליצירת ה"אפס האקטיבי", מצב בו המטופל יוצר שלא במודע, צוהר ראשוני, אנרגטי וריגשי. יצירת קשר עם האדם, היא הרבה מעבר לתשאול הפתולוגיות. כשקשר עם מטופל מגיע מהצורך שלו להפתח, תיהיה קרבה ונעימות.
הדרך בה הדברים נאמרים הינה חלק חשוב מעבר למלל עצמו ( צליל ורגש). האיזון בין הזדהות או שיפוטיות יתר חשובה מאד. הסתכלות אוביקטיבית חיצונית מביאה להתבוננות ביסוד האנרגטי דרכו מתקשר המטופל ולא שופט את תכונותיו ובחירותיו.
לאחר תשאול מוצלח המטופל ירגיש שירד ממנו שק או לפחות מסוקרן לקראת האפשרות שזה יקרה, יחד עם התחושה כי קיים מקום לעבודה משותפת.
אסייג זאת ואציין כי ישנם תשאולים, שכחלק מהאסטרטגית המאקרו מול מטופל ,העטוף במערכות הגנה רבות ושכלתניות בעיקר, יש לטפטף במהלך הדרך את החלקים העמוקים יותר ולא בתשאול הראשוני, הריגשיים יותר ודווקא כן להצמד לסימפטומים הפיזיולוגים בהתחלה.
המינון בין מלל לטכניקות עבודה ידניות אינדווידואלי ומשתנה בתוך אסטרטגיית התהליך כמאקרו וברמת המפגש במיקרו. הפתיחות שלנו כמטפלים לבוא עם ההקשבה תכוון אותנו באיזה דרך ומתי להשתמש בכלים שבידינו. עפ"י אייל פוליטי, בזמן איבחון פחות נשתף את ההערות הקטנות של עצמנו, הוא מקביל זאת להרדמה כהכנה לניתוח. אני מאמינה שגם כאן יש מקום להתבונן מי האדם שעומד מולנו ומה יתרום לו באופן אישי בצורה המקסימלית באותו הרגע. במפגשי ההמשך, הבחירה ברמת השיתוף נעשיית בהתאם לסוג התקדמות והצורך שנחווה בדרך.
פרקטיקה
המקרא הראשוני מעלה אפשרויות ולא קביעות חד משמעיות. אנו המטפלים איננו קוסמים יודעי- על. דרך מפגש השיחה הפתוחה נעורר את מודעותו של המטופל לאפשרות אותה מעלה מיפוי הגוף האשוני . ההתבוננות ממשיכה ונצפת ממפגש למפגש ובמהלך כל מפגש. בהתבוננות משלבים ידע ואינטואציה. הקריאה מחולקת למספר חלקים המוצלבים ביניהם ומייצרים תמונה רחבה יותר.
מהכניסה הראשונית לחדר אל ובזמן התשאול הוורבלי נפתח את כל ערוצי התקשורת שלנו לחוות את: המבט, קריאת כפות הרגלים עפ"י החלוקה של האלמנטים, קריאת פנים, הריח ועוד. במקביל, האינטואציה מפעילה את התחושה שנוצרת אצל המטפל, מול מערך האלמנטים האישי, מעבר לידע. לעיתים יתעוררו מצוקות שלנו בזמן התשאול ויפריעו לנו להתבוננות נקייה. התעכבות עליהם ביננו לבין עצמנו, תתרום לנו ולמטופל כאחד.
שמירה על אוביקטיביות, זהירות מפני ביקורתיות, חמלת יתר ו/או הזדהות , חשובה להתבוננות נקייה. דרכו של אדם לתאר מצבים פיזיולוגים ואירועים שונים בחיים חשובה.
אלו מחדדים את הפרספקטיבה דרכה הוא מתבונן על העולם, ומאפשרים השוואה עתידית ברמת התקדמות התהליך. הסתרות דרך מלל ותנועה הינן מערכות הגנה. מכאן שקיימת משמעות רבה לשינויים באינטונציה, נשימה, ומנחי הגוף בזמן התישאול הוורבלי והטיפול עצמו.
כשמשה (שם בדוי) אמר תוך כדי שיחה במפגשים הראשונים "אני פתוח וקשוב לדברים חדשים ולסביבה", ידיו היו שלובות על הסרעפת במקביל ( נקודת חיבור אש מים עפ"י קריאת הגוף האמוציונלית) . בשלב הראשוני של התהליך, לא היה ברור באופן מוחלט האם מדובר בקונפליקט ופער של חוסר מודעות פנימית או אולי מניפולציה חיצונית כמערכת הגנה שכלתנית בנסיון הצגת העצמי בדרך מסוימת, מסיבות שטרם נחשפו באותו שלב.
התבוננות על חלוקת הגוף עפ"י המקרא הראשוני שיצר קראץ' הינה מורכבת וכאמור, אינה מוחלטת. הפאזל המורכב של האדם אינו מוחלט ובר שינוי. טעימה ראשונית מממצאיו של קראץ' ניתן למצוא במאמר: לטפל בבטן מהבטן.
ילדות
יכולת תקשורתית אישית, יכולה בדרך הזו להתחיל להתקבע כבר מהשעות הראשונות לקיומנו. הן מתחילות ממקום הישרדותי, בסיסי ,אינסטנטיבי ואינטואטיבי. אלו יכולות להפוך לטבע שני, חלק מתבניות חיינו.
ברחם, הקשר הראשוני לעולם נעשה דרך האם. ריגשית ופיזיולוגית מערכת ההזנה דרכה. גם חסימות יכולות להיווצר בדרך הזו, כחלק ממערכת ההזנה מהאם. מערכת ההשרדות של העובר מתחילה לעבוד כבר ברחם. עם היציאה אל אויר העולם, כבר בגיל של מספר שעות בודדות יכול הילד להתחיל לבנות חסימות, מתוך צורך הישרדותי בסיסי מול חוויות אותם יחווה כסכנה ויגרמו לו לתחושות שונות, כגון חרדה. בגילאים הללו אין הפרדה בין האני לבין הנפש וכל כולו של הילד נחווה דרך פרספקטיבה זו. הוא ימנע מחוויות ומצבים להכנס ולצאת ובעצם יחסום את המערכת התקשורתית בדרך הזו.
להלן מספר דוגמאות לחסימות ולזווית התבוננות ריגשית לחקירתן:
1. אם שלא מצליחה להניק – האם גופה לא רוצה להניק מתוך מנגנון הגנה פנימי שלה על עצמה?
2. קשיי פריון- האם היא לא מצליחה להכנס להריון כי הגוף לא מצליח מתוך מצוקות ופחדים פנימיים המקפיאים את התהליך?
3. מדוע התינוק מסרב באופן פתאומי לינוק?
התינוק התלוי באימו דרך חווית השד והיניקה. האם והשד הם כל עולמו והוא תלוי ופגיע בדרך מוחלטת בה ולא רק מחווית ההזנה והצורך הפיזיולוגי. האם היא מצליחה לשרוד אותו לגמרי ונותנת לו תחושת בטחון מלאה עד כדי תחושה שבתוך כל הפגיעות והחשיפה בשלבים הראשונים והרכים הוא עדיין כל יכול, שלם מוגן ויכול להתפתח? איזה כלים היא צריכה לקבל כדי לעזור לה אם זה לא קורה, כי אולי בגלל זה הילד פתאום מסרב לינוק?
תהליכים עם ילדים בקליניקה הינם כקסם של ממש. מקצב ודרך השינוי, האישי והמשפחתי המתאפשר כתוצאה מתהליך, עמוק ויחודי עבור הילד וההורה/המבוגר האחראי, כאחד.
הריפוי
הרמוניה גופנית יכולה להתקיים כשהאלמנטים, חלקי הגוף השונים אינם מנוכרים זה מזה. אם ניקח את עמוד השדרה כדוגמה, ( עפ"י קריאת הגוף אלמנט העץ, אלמנט נרכש וכמו בטבע צומח מהאדמה אל האויר) זהו אלמנט גופני המחבר בין החלק העליון לחלק התחתון. כשהוא שליו, הוא מאפשר זרימה
אנרגטית לאברים הפנימיים ובין האלמנטים הגופניים השונים.
הליך הריפוי הוא הליך של שינוי ממשי בתבניות החיים ובדפוסי התנהגות בסיסיים.
"ככה אני"- זוהי תבנית ולעיתים קיים פחד לנסות לנוע משם. פעמים רבות נמצא כי מקום מביא לנו קושי, אך בוחרים להשאר בו כי הוא מוכר. אין צורך להתמודד עם הלא נודע המפחיד לעיתים יותר מהמוכר, הנוח. במקרה כזה הנוח = נכות. שינוי תבנית או פרספקטיבה לתבנית, יביא ליציאה ממעגל החולי אל מעגל הבריאות. קיימות מחלות שלא ירפאו ללא שינוי בדפוסי החיים המזינים אותן. אלו באות כצומת ריגשית ונישמתית המסמנות את הצורך לייצר בחירה.ככל שהמודעות לכך גדלה ,כך יכול האדם לבחור ממקום המחובר יותר לעצמו ודרכו. לדעתי, תפקידנו כמטפלים לעזור לאותו אדם להתחבר אל עצמו באותה הצומת, במקביל להקלה על הסימפטומים בדרכים שונות.
רצון המהלך ועשיית הדרך היא למעשה האיזון עצמו.
כשמטופל מצהיר על כוונה לשנות דברים, הרצון והתנועה הם האיזון. השאיפה לאיזון, היא פונצקיה של תנועה לכל הכיוונים. בחירה לצמוח או לדעוך כל הזמן.
מתוקף היותנו יצורים אנושיים איזון מוחלט אינו ניתן להשגה. עפ"י הרפואה הסינית, האיזון המוחלט מגיע בתהליך ההפרדות הסופית של אנרגיית היין והיאנג אל השמיים והאדמה וסיום תפקידו של הגוף הפיזי בגלגול הנוכחי.
לעיתים, הצעד הנדרש הוא הרפייה. בתפיסה המערבית, בעולם המהיר ש"חייב להספיק", שמאמין שהכל בידינו, צעד זה נחשב ל"פסיביות" (שיפוטיים יקראו לזה "עצלנות").
צורתה הבריאה של הרפייה ( being), הינה לב ליבה של התפיסה הדאואיסטית.
לאו צ'ה, אבי הדאואיזם, הדגיש בספרו את המושג "עשייה ללא עשייה".
צעדים אקטיבים נעשים בדרך, אך אלו נבחרים ונבחנים מהלב והבטן, בשילוב התבוננות ראליסטית ומקורקעת על ההווה בלבד והמציאות שהוא מציג, ברגע ההתבוננות .
את צורות והמודלים של המציאות שאנו בוחרים לאמץ בדרך, לעיתים שלא במודע ובילדות, ניתן לעבד ולשנות עם הבנת זכות הבחירה לשינוי, גם אם הוא קשה מנשוא. לא במקרה, הסימניה הסינית למילה "משבר" מסמנת את המילה "הזדמנות" .
מפגש בין עולמות וכלים
מושג עליו ארצה להרחיב הוא Second skin .
היווצרותו של שריון, מערכת הגנה, המתבטאת באופן שרירי באבחון הבטן.
עפ"י ספרו של רולף בן שחר, ווילהם רייך הציג לראשונה ב1927 את התאוריה הראשונית של שריון מבנה- אישיות (Character armour ). הוא הדגים כיצד מבנה אישיותי והדחקות של אגרסיביות, חרדות או כל רגש חזק אחר מקבלות ביטוי עקבי בהפרעות במערכת השריר- לדוגמה יתר או חסר טונוס שריר. לטעתנו של רייך, שרירים המוחזקים בילדות באופן ממושך הופכים לחלק בלתי נפרד ממערכת וויסות של הדחקת רגשות שנתפסים באותה סביבה כ"לא מקובלים"(1973). רייך השכיל להבין שכשנשחרר שרירים המכווצים באופן כרוני, נשחרר רגש קפוא .עבודת גוף ישירה תביא את המטופל להניע את אנרגיית החיים שיכולה להשאר כלואה ברקמות אם נסתפק בתובנות והבנה אינטלקטואלית בלבד . (**ע"מ 63)
פיתוח מנגנוני הגנה נפשיים וגופניים הינם טבעיים למצבים מסוימים אך כשאלו הופכים לכרוניים ולמבנה אישיותי וגופני , אנו פוגשים את הקושי והתקיעות תרתי משמע..
מערכת זו מתפתחת לרוב כמערכת הגנה מילדות, כצורך השרדותי ליהיות מקובל בתוך תבנית חברתית/ תרבותית/ משפחתית בה לא ניתנה לגיטימציה לביטוי ריגשי, על קשת גווניו הרבים ("אצלנו לא כועסים במשפחה, תראו איזה ילד טוב הוא – לא בוכה אף פעם.."). לעיתים אף נצפה בה כמערכת תבניתית רב- דורית משפחתית ( כפי שאמרה מטופלת שלי בתחילת דרכה בקליניקה:" אצלנו במשפחה לכולם יש טונוס שריר גבוה. זה סתם גנטי, בטח מהספורט.." במסגרת התהליך הוצפו תבניות ואמונות ההדחקה לביטוי ריגשי שהחלו כפי הנראה אצל אמה וסבתא.)
חסימת ביטוי רגש כלשהו, חוסמת את כל "קופסת הרגשות". אין אפשרות להפריד. כדי לאפשר לעצמנו להרגיש אהבה עלינו לאפשר לעצמנו לחוות גם כאב, עצב כעס וכו'. כשניתן לכל רגש את זמנו , הוא יוכל לסיים את תפקידו ונעבור הלאה. בתהליך התאבלות, המאפשר עיבוד נכון, הינו תהליך המורכב ממספר שלבים משמעותיים בינהם: הלם, כעס, צער והשלמה. יש לאפשר לכל אחד את זמנו וכמו עונות השנה, לכל שלב יש תפקיד במחזור הזרימה וההתקדמות.
גרדה בוייסן הנורבגית, החלה את דרכה כפיזיותרפיסטית. בוייסן הושפעה מהפיזיוטרפיה הפסיכיאטרית ששולבה בטיפוליים נפשיים ,המשיכה ללמוד פסיכולוגיה ושילבה את התחומים לשיטתה שנקראת :הפסיכולוגיה הביודינמית (psychology Biodynamic). זו הפכה פופולרית מאד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת באנגליה, וגרמניה ,
היא הרחיבה את מושג השריון השרירי לשריון ברמת הרקמות ועברה לדרך עבודה עדינה יותר מרייך. מבחינת תפיסת עבודה וטכניקות, עברה לעבודה עדינה יותר מרייך שקיבלה את הכינוי "המסה שרירית"( להבדיל מרייך שעבד בדרך של "שבירה שרירית" ).הדגש מבחינתה היה יותר ועל עבודת הגוף. העיקר הוא יצירת זרימה ותנועה, העברות חיוביות, העצמה אישית, עיסויים ועבודות גוף עם מספר טכניקות ניאו-רייכיאניות של ביטויי גוף נפש.
חשיבות רבה נתנה בוייסן לתנועות המעיים הנשלטות ע"י מערכת העצבים האוטונומית.
בוייסן משתמשת בסטטוסקופ לרעשי המעיים לשם כך. אלו מסמנים תנודות רגשיות- גופניות. דיאגנוזות נבחנות והתערבויות מתאימות לכך נבחרות בהתאם לשם הטבת איכות חייו של המטופל. מכאן יוצאת בוייסן אל עיסוי המכוון לפיזור אנרגטי מאזן על פני הגוף בצורה עדינה, ( ע"מ 80-81).
את בוייסן מצאתי כמקבילה המודרנית לאומנות הריפוי היפנית המסורתית – האמפוקו.
אמפוקו (Ampuku)
"If we do Ampuku therapy, it will smooth out the stagnation on the basic qi, producing harmony among the organs, making the flow of blood smooth, the bones and joints more flexible, the muscles less tense, the skin moist, the appetite will be good urine and stool will come easily, the power of the qi will increase, ones memory will improve.."
הפרוש הציורי למושג אמפוקו הוא "דופק הבטן".
האמפוקו התפתחה מתוך האנמה היפנית בסוף המאה ה17 לערך ע"י סנסיי אוטה
(Ota), בן זמנו של Waichi Sugiyama. אוטה טיפל בעזרת האמפוקו בכל המחלות. בתפיסתו המטפל מוביל את המטופל . גישתו הטיפולית והאיבחון שיצר היתה שונה
מ Kuzomes hara shiatsuשם המטופל מעורב בטיפול.
בתקופת edo (1603-1863) ספרים רבים על האנמה התפרסמו. סוגימה (Waichi Sugiyama 1601-1694) ,המאסטר העיוור המפורסם, יצר סגנון דיקור יפני יחודי.
הוא זכה בתארי כבוד רבים מShogun Tsunayoshi Tokugawe ומטפלים עיוורים רבים החלו ללמוד אנמה ודיקור בבית ספרו.
Shuan Kagawa- מזכיר בספרו Medical Advice of Loppndo את אנמת הבטן שנקראת אנפוקו*
Ryohaku Fuji bayashi כתב את הAnma Tebiki = Manual of Anma.
באותה התקופה ספרו של סנסיי Ota Shinsai התפרסם
= The ullustration of Anpuku .
אוטה נחשב למטפל אגדי בזמנו. עבודתו הגיעה אלינו בזכות Sorei Yanagiya שתרגם וחקר את עבודתו. זוהי שיטה עמוקה ומתקדמת לעיסוי. אומנות זו עובדת על כל הגוף תוך כדי התמקדות באזור הבטן, הטורסו משני צידיו ודגש על הבטן הרכה. טכניקה זו יכולה להשתלב עם אומנויות אחרות בקלות בזכות הבסיס של אבחון הבטן היחודי לאוטה.
מטרת האיבחון שיצר הינה בדיקת ההרמוניה הכללית דרך מספר פרמטרים מרכזים שבחר. השאיפה: החזרת ההרמוניה בין אברי הבטן השונים, אך אלו לא נבדקים בנפרד. (לטעמי, במקביל יש חשיבות לידע אנטומי מבחינת מבנה הגוף ושק הבטן בפרט לפני שניגשים לעבודת האמפוקו). כתבים סינים ויפנים רבים מספרים על תאורית המקור המתקשרת המתחברת לעבודתו של אוטה, ולתפיסה היפנית בכלל.
אוטה בנה תרגילים מול האיבחונים השונים( טמפ וצבע עור, דופק לצד הטבור, אלסטיות, עובי העור לחות ויובש, גושים , מתח הבטן, תחושהריק או מלאות כללית), כדי להחזיר בטיפול לאורך זמן את הבטן להרמוניה.הטיפול כולל גם עבודה על איזור הגב במקביל עם טכניקות של לחיצה וווברציות
= rotation pressure הלחץ והעומק של הטכניקה נקבע בהתאם ליכולת של המטופל.
למכירים את תורת המרידיאנים הסינית, הזכיר אוטה מספר נקודות כחשובות ביותר-
אלו מוזכרות כמשמעותיות בכתבים הסינים והיפנים: בינהן ming men = שער החיים על עמוד השדרה בין החוליות הלומבריות 2 ו3, KID1 KID2,ועוד.
בזמן התפתחותו של השיאצו בתקופת showa (1925-1989( ,ספרו של סנסיי אוטה היה מקור להשראה. האמפוקו הגניקולוגי באותה התקופה נצפה ע"י Genetsu+ Genteki .Kagawe .עפ"י Toyo Yoshimasu מקורן של יותר מ 10000 מחלות ומצבים בבטן.
מכאן התפתח גם התרגול העצמי של האמפוקו לשימור הבריאות ומניעת מחלות.
( תרגילי הדואין והעיסוי העצמי)
תינוקות וילדים
סנסיי אוטה יחס משמעות רבה לעבודת המגע מגיל צעיר . נבנתה קטת (=רצף) תרגילים מומלצת, וישנם תרגילים היכולים להשתלב נוסף כתמיכה בשלבי הגדילה השונים רגשיים ופיזיולוגים כאחד. את חלקם ניתן ואף מומלץ בחלק מהמיקרים ללמד את ההורים בקליניקה, לשם עבודת בית משותפת. כל זאת למען חיזוק הקשר בין ההורים לילדים ושיתופם כחלק פעיל בגידול ילדיהם, באספקטים נוספים, החשובים לבניית גבולות בטוחים וברורים כמו שרק המגע יכול להעניק. ללא מילים מתחזק הקשר האנרגטי המשמעותי בחווית הבטחון של הילד וחוויה המוגדרת עפ"י הפסיכולוגיה כ"חוויה עורית מחוררת", יכולה להמנע ולהרפא כאחד.
לדבריו של אוטה:
***"ילדים מטבעם הם חלשים ורזים יותר, העצמות והשרירים נמצאים בבניה מתמדת, לכן אינם חזקים דיים. ילדים הנם גם חשדניים יותר לגבי פלישות במגע, לכן יש לנקוט זהירות ועדינות מרובה כאשר מטפלים בהם. אם יעשה אמפוקו באופן סדיר על ילדים, גם הshen וגם הצ'י יתפתחו בצורה חלקה ובכך תיהיה תרומה לבריאות הילד. כמו כן, הילד יהיה הרבה יותר רגוע ותיהיה פחות נטיה לרגישות עצבית, סטגנציות יכולות להמנע ושתן וצואה יצאו בקלות. בעיות עור יכולות להמנע ותדירות התרופות בגיל צעיר תרד בצורה משמעותית."
בעבודתה של הפסיכותרפיסטית הדנית ליזבת' מארצ'ר ושותפיה ומצאתי קשר לקריאת הגוף האמוציונלית של דאגלס קראץ' ואל דרך עבודתי האישית בקליניקה .
מארצ'ר חקרה שלבי התפתחות של ילדים ושיטות שונות של עבודת גוף במשך שנים
מודעות גוף כמחזקת אגו ומדגישה בעזרת דינמיקת הגוף את השלבים לכל שריר.
הקישור בין קבוצות שרירים ותפקודים פסיכולוגיים ספציפיים, מיפוי הגוף והמקבילות הפסיכולוגיות של אותם קבוצות שרירים יעזור לפתח איזון שרירי ומכאן איזון גופנפש.
גם כאן הפנייה אל טיפולים מאזנים ופחות אל ערעור מנגנוני הגנה ולכן מוכרת ביעילותה עם מטופלים שחוו טראומות. ( **ע"מ 81) מארצ'ר דיברה על ילדים אך מנסיוני זוהי דרך אפקטיבית כאסטרטגיית עבודה לגבי כל מטופל בכל גיל ומצב.
הנשימה
מעבודתי , מצאתי קשר בין חלק מתכונות האוויר, עפ"י קריאת הגוף האמוציונלית של קראץ' ויסוד המתכת (מבחינת הרפואה הסינית אלמנט המתכת מיוצג ע"י הריאות ומערכת העיכול -Lung+ Colon ). הנשימה בעלת תפקיד משמעותי והינה עולם בפני עצמו, כחלק מאיבחון וכלים לריפוי. שימוש בתרגילי נשימה קיים מאות שנים בתרבויות שונות כגון בודהיזם, שמאניזם, תרגילי גוף שונים כגון יוגה, תרגילי הדו-אין היפנים וכיוצ"ב. נמצא כי הם תורמים לשינויים במצבי תודעה, פריקות רגשיות ותמיכה במצבים פסיכולוגיים וגופניים שונים. השימוש בתרגילי נשימה דינמיים עוזרת לוויסות, חיזוק ומיקוד פנימי בהווה. .
דרך מערכת הנשימה ומערכת העיכול אנו בוחרים כיצד לעכל את החיים. מה נכנס לגופנו, איך הוא נכנס ויוצא, אם בכלל.. המתכת ממרכזת וממצא דברים .הריאות מכניסות בחלקו העליון של הגוף את הנשימה והצ'י הטהור. המעי הגס נפתר מהפסולת בחלקו התחתון של הגוף ומטהר אותו. בשני המקרים, מנטלית ופיזית כאחד.
המתכת שייכת לנושא הגבולות , הדייקנות, הקור, הצער, החומריות, הרוחניות, החבוי
(בתוך האדמה), נוקשות ביקורת, התנשאות, ציניות, סגירות, רחמנות, קמצנות, פזרנות, הריחוק, שיפוטיות, נוקשות, ביקורת, רדיפת צדק, טוהר, תיחום וכיוצ"ב. בעזרת מתכת מאוזנת יכול האדם לתקשר עם עצמו ופנימיותו. רגש הצער שייך למתכת .כל רגש הוא כוח מניע בתוכנו. בעזרת הצער ,כמו בסתיו, נושרים בעזרתו כל הדברים השוליים וחסרי הערך לאותו אדם. הצער עוזר לקבל פרופורציות על החיים ולהתחבר לאמת הפנימית בכל אחד. הצער מחבר את האדם לחיות את חייו בצורה קרובה יותר לאמת שלו.
העור נחשב לריאה השלישית של הגוף והוא מתאפיין כחלק מאלמנט המתכת. נושם ופולט, כמו הריאות חומרי פסולת. הוא מעיין מסגרת התוחמת את גופנו ושומרת על האיברים. אצל אנשים שאלמנט המתכת דומיננטי, לעיתים נמצא תיחום יתר. כמו מסך ביננו. במחלת עור למשל אומרת לאדם הנשמה שכמו שהוא חי לא נעים לה בפנים. היא עושה פעולה של ניתוק והתרחקות וגורמת לסימפטום שיגרום ל אי נוחות ואיפשרות לעבוד אחרת פנימה. התכנסות קיצונית מידי יכולה להביא לסגירות יתר. אייל פוליטי בספרו, מתאר מצב בו התפרצות של פסוריאזיס הינה סממן לניתוק מוחלט מהפנים.
איזון מתכתי נותן יכולת לביקורת פנימית וחיצונית מאוזנת ולא שיפוטית. שיפוט עצמי מאוזן הוא חשבון נפש ולא הלכאה עצמית. דיוק והתבוננות. הריאות עוזרות ליצר תיחום ושיפוט והמעי הגס תורם לצמיחה ושינוי. התבוננות בהווה ומה שיש לי יכול להביא לשינוי ולבנייה בריאה עם השלכת המעכבים. אובססיה לנקיון היא נסיון וסממן לרצון לנקות, אך ההתמקדות היא בחיצון. בשימוש נטול קשר לפנימיות האדם הופך ליהיות עבד של התכונה.
חשבון נפש וקיצוניות זמנית חשובה לנשמה, אך שום קיצוניות לאורך זמן אינה נכונה. חשוב לנוע בין רוך לקושי כל הזמן, כמו השינוי התמידי במקצב הזרימה של המים בטבע.
השראה פנימית מגיעה מתוך הקשבה פנימה. ההשראה קשורה לאוויר, לאווירה. השראה מגיעה כשיש קשר לפנימיות. קשר לאוויר שמגיע דרך הריאות.
עפ"י מיפוי הגוף והתבוננות, האוויר מתאפיין ע"י השכלתנות, ומיוצג ע"י הראש בגופנו.
אוויר מאוזן מאפשר למשל לחיות בשונה מהנורמות בלי להרגיש חריג או דחוי. האוויר מאפשר אינדווידואליות. זהו יסוד תקשורתי דרכו עוברים כל היסודות. המוח יכול לעבד לשנות ולטשטש את התמונה, להסביר ולתרץ אותה במקביל. אדם בעל אויר מאוזן מייצג
את התנועה, הזרימה , התקשורת האנרגיה וכיוון החיים. הוא מאפשר לעולם סביבו פשוט לקרות. בעודף אוויר, כבלון מנופח האדם יהיה רחוק מיסודות האדמה והמים שלו, חסר יציבות ומאופיין ע"י עודף פעילות מנטלית יחד נטייה לזיוף עובדתי.
במצב של חוסר , אדם יכול להמצא בחוסר חזון, דמיון, חד גוניות וחוסר יכולת לתקשר רוחנית ופיזית כאחד. הוא עלול לחיות בתחושה שהסביבה לא מבינה אותו. הוא מדבר על עצמו כי זו התקשורת היחידה שלו. אין זרימה החוצה, מה שיוצר בעיה של זרימה פנימית שיוצרת בעיית סיקרולציה בגוף.
לסיכום
אני מאמינה כי שילוב תפיסתי בין עולמות , פותח דלתות לשביל זהב נטול קיצוניות, הממקסם את יכולתנו כמטפלים וכבני אדם בכלל. כאשר אנו המטפלים מוכנים לשמוע כיוונים שונים ולו רק לשם אדפטציה אל אותם הכלים איתם אנו עובדים, לדעתי זהו השפע.
/ היפוקרטס- כוח המרפא הטבעי הטמון בכל אחד מאיתנו הוא הכוח הגדול ביותר בתהליך ההחלמה"
כותבת המאמר
איריס אברבנאל, מטפלת בכירה באנמה-שיאצו, אמפוקו ופרחי באך.
מתמחה בתהליכי גוף נפש, קשיי פריון ליווי בזמן הריון ועבודה עם ילדים בגילאים שונים
הערות מגוף המאמר
*. אמפוקו/אנפוקו - בכתבים השונים ניתן למצוא את שתי גרסאות הכתיבה
** רולף בן שחר מרחיב בצורה מענינת על מה שכינה בספרו "דיאדה טיפולית" והנפש הרחבה בין המטופל למטפל ובכלל ע"מ 141-147.
*** מתוך חומרי הקורס אמפוקו אמוציונלי/ניר לוי.
****סומטיזציה היא הפרעה פסיכולוגית בה האדם סובל משך זמן רב מתסמינים גופניים שונים שמלווים בכאב, אך מבלי שנמצא גורם לתסמינים ומבלי שמאותרת מחלה כלשהי. זליגמן מתאר בספרה כיצד בקרב "שורדי/ת" פגיעות מיניות למינהן ניתן למצוא פעמים רבות את קיומה של
מצוקה פסיכו סוציאלית זו , תחושה בצורך לסיוע רפואי ופניות חוזרות למוסדות רפואיים.
***** מתוך ספרה של יעל קשת/ רפואה משלימה והשבת הקסם לעולם.
מקורות ביבילוגרפים
איל פוליטי/ רוח פנימית תורת חמשת היסודות ברפואה הסינית
אסף רולף בן שחר/ אנטומיה של טיפול פסיכותרפיה גופנית
ד"ר עופר רז/ אנטומיה טופוגרפית
יאנג ז'קלין/ משיאצו ועד יוגה
פטר לוין (עם אן פרדריק)/ להעיר את הנמר
צביה זליגמן/ הסוד ושברו
Dr. Doann Kaneko/ Doann's Doin, Healing Ourselves
Dr. Doann Kaneko/ Shiatsu Anma Therapy- Doann's short and long form
Kiiko Matsumoto& Stephan Birch/Hara Diagnosis: reflections on the sea
ספרות נוספת מומלצת:
ד"ר קרולין מיס/ אנטומיה של הנפש.
ד"ר כריסטיאן נורת'רופ/ גופה של אישה תבונתה של אישה
אין להעתיק לשכפל להפיץ לצלם או לאגור במאגר נתונים אלקטורני או אחר את המידע
או חלקים ממנו לרבות איורים וצילומים לשם שימוש מסחרי לרבות הוראה
ללא רשות בכתב מאיריס אברבנאל.
2013©
